פעם רביעית בנאשוויל שהרגישה כמו פעם ראשונה

ב

בחמש שנים האחרונות , ביקרתי בעיר נאשוויל רק במסגרת נסיעות עבודה , ועדיין השתדלתי לנסות לספוג את הוויב שלה ולנסות לטעום ממנה כמה שאפשר במגבלות הזמן שהיה לי אבל לא הספקתי הכל. באפריל האחרון, אח שלי הגיע לבקר אותי בארה"ב , ובתור חובב מוזיקה מושבע, הוא התעקש לבקר בנאשוויל, ולא יכולתי לסרב.

שכרנו אוטו, ונסענו ליומיים לנאשוויל.
חצינו את הגבול בין בין ג'ורג'יה לטנסי, עצרנו לברביקיו (איך לא) ותפוח אדמה אפוי בגודל לא שפוי שיש רק בארה"ב. שמתי מטבע של רבע בתוך פסנתר והוא התחיל לנגן , הצטלמנו עם פוחלצים , חזרנו לאוטו והגענו לנאשוויל. ישנו במלון Double Tree by Hilton , באזור דאונטאון, חנינו את הרכב ולא ראינו אותו עד לחזרתנו לאטלנטה כעבור יומיים.

המקום הראשון שביקרנו בו היה Musicians Hall of Fame, בקופה שאלו אם אנחנו Veterans (פורשי צבא), צחקתי ואמרתי "כן, פרשנו מצה"ל". הוא לא צחק ועשה לנו הנחה של שלושה דולר לכרטיס. רק בדרום ארה"ב תספרי שהיית בצבא ויכבדו אותך כפורשת , גם אם זה היה לפני 18 שנים.

המוזיאון מחולק לערים מובילות במוזיקה בהן מרוכזים אולפני הקלטות וחברות הפקה: נאשוויל, ממפיס, ניו אורלינס, אטלנטה, לוס אנג'לס, ניו יורק, פילדלפיה, ושיקגו. במוזיאון הזה אפשר לראות ציוד הקלטה מימי אלביס וקינג, ביטלס, ג'ימי הנדריקס, ועוד רבים. יש חדרי הקלטה ואתם יכולים להתאמן בשירה או נגינה , יש חדרי הפקה, ואתם יכולים להיות שם מי שאתם רוצים במוזיקה. בתוך המוזיאון יש חלק שמוקדש כולו לפרס הגראמי, מהראשון עד לנוכחי, מהעיצוב ועד לזוכים. גם אם אתם לא אוהבים מוזיקה בקטע קיצוני , אתם תהנו במוזיאון הזה שידידותי לכל מבקר.

התחנה הבאה הייתה Hattie b's Nashville, ולמי שלא מכיר מדובר בעוף מטוגן. פרייד צ'יקן. האחים שלי מתים על פרייד צ'יקן, והדבר היחיד שמתקרב לזה עבורם באזור ישראל הוא KFC , מה שנחשב בדרום ארה"ב נחשב לעלבון לפרייד צ'יקן . אז נסענו לסניף הראשון של האטי ביס, ולראשונה בחיי עמדתי בתור לאוכל יותר משעה. כן, יותר קרוב לשעתיים (מתקשה להודות), וזה לא משנה באיזה שעה אתם מגיעים, התור שם לא מתקצר. יש דרך לקצר את התור ולהזמין דרך האתר, ולאסוף ולאכול באוטו , אבל חייבים לאכול את זה טרי אחרת זה לא שווה. אחרי שעתיים, קיבלנו את המנה הנכספת, אח שלי היה בעננים, ובעודו נוגס בעוף המטוגן , תוהה שוב בקול רם "למה אין כזה בישראל"?

בוקר יום ראשון בנאשוויל, מצאתי בית קפה חמוד ליד המלון העונה לשם Natura Nashvill שנמצא בתוך ה- Dream Hotel. בהזדמנות הזאת אני רוצה לומר שיש המון מקומות בארה"ב, כמו המקום הזה , אשר מראים קפיצת מדרגה משמעותית של אמריקאים ביחס לקפה. הלאטה שלקחתי היה מצויין , לא יורד באיכות מאף לאטה ששותים בפריז, איטליה וישראל. לארוחת בוקר התפנקתי בטוסט בריוש עם גבינת שמנת וסלמון כבוש ואחי לקח קערת אסאי מפנקת. אולי לחלקכם זה נשמע מאוד בסיסי למצוא אוכל כזה בארה"ב, אבל בדרום ארה"ב זה לא כזה פשוט ולא מובן מאליו.

החלטנו להעביר כמה שעות בפארק Centennial Park איפה שניתן למצוא העתק של הפנתאון מיוון. כשהייתי שם לפני כמה שנים לראשונה, הפארק כולו היה בשיפוץ, כולל המבנה ולא יכולתי להגיע כל כך קרוב. המבנה משמש למוזיאון לאומנות מודרנית וספריה. פארק כייפי להעביר בו כמה שעות ואפילו להישאר לפיקניק.

לבראנצ' פגשנו את גיא, חבר שהכרתי לפני 5 שנים דרך קבוצת ישראלים ברילוקיישן והוא תמיד לוקח אותי לאכול במקומות טעימים. הפעם זה היה Milk and Honey, וגם שם חיכינו בתור, אבל יום ראשון, נאשוויל, מקומיים ותיירים יחדיו, שעה של בראנץ', היינו עומדים בתור בכל מקום. האזור בו נמצאת המסעדה היפ ושיק ויש בו מלא ברים ומסעדות מצוינות.

כיאה לחובב מוזיקה מושבע , מלבד רחוב ברודוואי , שבו ניתן לראות ולשמוע הופעות חיות כל היום, אח שלי לא וויתר על מוזיאון ג'וני קאש. אין לי הרבה מה לומר מלבד העובדה שהאיש היה אגדה מוזיקלית, נכס צאן ברזל לתרבות המוזיקה האמריקאית ולעולם. מול המוזיאון תוכלו למצוא את חנות המפעל של העוגיות האגדיות Goo Goo.

אח שלי גם דאג להזמין כרטיסים להופעה ללהקת בנות שהוא רצה לראות המון זמן, והסיכוי שלו לראות אותם בישראל היה אפסי. ההופעה הייתה בהאנגר באזור של היפסטרים, מצד אחד יש ציורי קיר ומצד שני בניין מפלצת של We Work. כרטיס להופעה עלה 12 דולר , ובתמורה קיבלנו שתי הופעות חימום לא קצרות בכלל ומצויינות, וההופעה עצמה שלשמה התכנסנו. אח שלי הרגיש בר מזל, וגם יצא שאחת מהופעות החימום הייתה טובה יותר מהופעה המרכזית.

לפני שעזבנו את נאשוויל, קפצנו למלון Bobbi, המוכר מממנהטן ופתחו אחד גם בנאשוויל. המלון מריח כמו מנהטן וגם בבית הקפה שלו, מצאתי קפה משובח שאפשר ללגום ממנו בלי לעקם את האף. הזמנתי טוסט אבוקדו ופטה שהגיע מזוגג בטחינה. שוב, הפתעה נעימה לנאשוויל.

את הביקור שלנו בנאשוויל חתמנו במוזיאון מכוניות עתיקות, Lane Motor Museum, שנמצא עשר דקות נסיעה ביציאה מהעיר. את האמת לא ידענו למה לצפות. חשבנו שנראה כמה מכוניות חמודות של אספנים, ונמשיך לאטלנטה. המוזיאון עצום, יש בו מכוניות מכל העולם והוא מחולק למכוניות לפי מדינות. זה היה ממש כמו לנסוע במנהרת הזמן לעולם רחוק שלא הכרנו. מלבד מכוניות, יש שם אוסף אופנועים, אופניים, מטוסי סילון, וכלים ימיים. זאת אחת החוויות הכי מצחיקות והזויות שהיו לי בארה"ב. לא הפסקנו לצלם. כל מכונית הייתה אדירה מהשניה. לקינוח אח שלי קנה שתי מכוניות צעצוע וסיכה ויצאנו לאטלנטה.

עד לפעם הבאה,
שלכם
הגר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.