איך למדתי לאהוב יין – מ"יין פטישים" ל-"בטי סולומון דה רוטשילד"

ב

לאלה מכם שלא יודעים, אני בוגרת תואר ראשון בהסטוריה של עם ישראל מאוניברסיטת בן- גוריון עם התמחות בלימודי מדינת ישראל (כן, אני מעריצה של דוד בן- גוריון). למה אני מספרת לכם את זה ? הכל התחיל לפני כמעט שנה, לאחר שנפגשתי עם חברתי טל. מה שהיה אמור להיות מפגש חברות תמים הפך לתחקיר מקיף בנושא יין ישראלי, שסיפק לי פרק נוסף בהסטוריה של עם ישראל, ומה יותר טוב לפריקית של הסטוריה עם שילוב של יין?


קבעתי להיפגש עם טל חברתי הטובה, לאחה"צ של שבת.
"אני פותחת לנו בקבוק יין, עד שנחליט מה בא לנו לעשות", הודיעה טל.
"איזה יין?" שאלתי
"אני פותחת לנו בקבוק מיוחד", היא ענתה.
"ממממ……", הסתקרנתי.

תחילת האביב, ריח של פריחת תפוזים מהול בפיח של תל אביב באויר, בריזה קלה הגיעה מחלונות דירתה של טל ושירים של איינשטיין בקעו מחלון של דירה שכנה. טל הגיעה עם שתי כוסות יין לבן מקורר קלות. השקנו כוסות ולגמתי מהיין.

לא יבש מידי, לא מתוק מידי, משהו טוב בדיוק באמצע, כזה שבא לי לשתות כשאני אוכלת סלט ירוק, עם חתיכות מנגו ושרימפס, כשאני יושבת עם חברה וצופה למראה הים המרוחק.
טל דיברה, לגמתי שוב מהיין, נאחזת בטעמים ובחוויה
"אחותי מאיפה היין הזה? איפה קונים את זה?" קטעתי אותה
טל חייכה,
"כרם בת-שלמה, משם היין ומשם קונים אותו", ענתה.
"זה יין ישראלי?" התקשיתי להאמין

כן, זה יין ישראלי.
אני וטל חלקנו "סוביניון בלאן" של "כרם בת-שלמה", ואני לא באמת יודעת להסביר למה התקשתי להאמין, הרי אני חוזרת על זה אינספור פעמים כשאני חובשת את כובע "משרד התיירות" שלי.

למרבה הצער, אני לא מרבה לשתות יין ישראלי בארה"ב, לאור העובדה שקשה להשיג אותו פה באטלנטה ויש פה כל כך הרבה סוגים אחרים במחירים סבירים, ונראה ששכחתי שיש בישראל יינות מצויינים ברמה בינלאומית.


חיבתי ליין החלה בשנות ה- 20 המאוחרות שלי, במהלך הביקור שלי בקייפטאון, דרום אפריקה ב- 2008. עד אז לא באמת הבנתי את הקטע הזה של לשתות יין. לא ממש ידעתי לבחור ואם  כבר שתיתי כוסית היה לי כאב ראש, אז הנחתי שזה לא בשבילי.

גם החשיפה שלי ליין הייתה די מינמלית והצריכה שלי הייתה בהתאם. בבית הוריי נתקלתי ביין בראש השנה ופסח, וכשהגעתי לצבא נחשפתי ל- "יין הפטישים" האימתני, שהונח על שולחנות חדר האוכל בערב שבת לקראת קידוש.

בעת ביקורי בקייפטאון, הצטרפתי לראשונה לטיול יינות ואפשר לומר ששם הבנתי את המשמעות של "יין משמח לבב אנוש"; איך עושים יין, איך שותים אותו, וכמה הוא חיוני וחשוב, בעיקר עם אוכל, אבל לא בהכרח (ואם אתם רוצים הסבר למה, חברי הטוב, יובל שחורי- אקא "פשוט מבשל פשוט" כותב על זה בפוסט שלו "יין ישמח בשר אנוש וכבד בחמישה תבלינים ינפוש").

מאז אני צורכת יין באופן קבוע, משתדלת להחזיק לפחות בקבוק אחד או שניים בבית. אחד מחטאי הקטנים הוא לשבת במרפסת הדירה שלי בסופו של יום עם כוסית יין. בין כל היינות ששתיתי בחיי, ושתיתי לא מעט, דווקא אלו שזכורים לי, היו אלה שחלקתי עם אנשים אחרים.


החוויה שלי עם טל, ועם "סוביניון בלאן" של "כרם בת-שלמה", גרמו לי להבין שאני לא באמת מכירה את עולם היין בישראל. פניתי לאלוהי הפייסבוק והצגתי שאילתא בקבוצת ישראלים (מתנשאים) שלא חיים בישראל. מתוך 10,300 חברי קבוצה, ענו לי 42 חברים; ברשימת ההמלצות, הופיעו 27 יינות, ביניהם: רקאנטי, תניא, גמלא, פלאם, פלטר, בלבדו, קלו דה גת, דלתון, הרי גולן, שאטו גולן, ועוד. הפופולרים שביניהם: קסטל וירדן (יקבי רמת הגולן).

מתוך רשימה של 27 יינות, הכרתי רק שבעה יינות, ובישראל יש כרגע משהו כמו 350 יקבים. אם היה ספק , אז אין, מצבי בעולם היין הישראלי לא מזהיר (בלשון המעטה), ולכן החלטתי לקחת את ההתנסות שלי עם היין של "כרם בת שלמה" ולהחכים בתחום.


עובדות שכייף היה לגלות (או במילים אחרות "שיעור הסטוריה")-
כולנו מכירים את הברון רוטשילד, ההוא שהביא לנו ענבים מצרפת, ורצה שנייצר יין כשר מארץ הקודש, וכל זה בכדי לחזק את הקשר בין הקהילה היהודית באירופה לישראל, אז הסתבר לי שהיבול הראשון ששימש את היקב בזכרון יעקב הגיע מכרם בת שלמה.

השנה הייתה 1909, אחרי שנים ארוכות שהיבול נפגע, מגיעים דיירים חדשים לבת שלמה לחזק את כוח העבודה ביישוב, בין העובדים החדשים היה לא אחר מדוד גרין, לימים ייקרא דוד בן- גוריון, ראש הממשלה הראשון של ישראל (לא יכולה להסביר לכם את ההתרגשות בתגלית שכזאת).

בשנת 2010 התאחדו הכורם אלי וורטמן (יזם, משקיע ומייסד קרנות הון סיכון בישראל), וארי ארל (יינן מעמק נאפה בקליפורניה), ויחד הם החזירו לחיים את החזון של הברון רוטשילד ושתלו 15,770 שתילים.

בעבודת התחזוקה של הכרם שותפים ילדי הפנימיה "רגבים בעמק", המחברת ילדים לאדמת ישראל ולטיפוחה. השפעת היזמות והטכנולוגיה ניכרות הן בהפקת היין, והן בעיצוב בקבוק הסוביניון בלאן (פקק זכוכית) .

ב-2014 במסגרת סקירת יין ישראלי במגזין היין של רוברט פרקר, Wine Advocate, זכה "בת שלמה סוינון בלאן 2012", לציון גבוה ביותר (90); שנים מאוחר יותר זכה "בת שלמה רוזה 2017" בציון זהה.

הדובדבן שבקצפת- העיירה, הכרם והיקב קרויים על שמה של בטי סולומון דה רוטשילד, ביתו של הברון דה רוטשילד, ואימו של הברון רוטשילד, מובילה חברתית, נדבנית, ובין היזמיות היהודיות הראשונות בארץ ישראל. לא בכדי בחרו אלי וורטמן וארי ארל להנציח את דמותה על בקבוקי היין באלגנטיות.


אם תשאלו אותי, בתור פריקית של הסטוריה ויין, סיפור פיתוח היין בישראל בכלל וסיפור "כרם בת שלמה" בפרט, הם שיעור הכרחי בהבנת המפעל הציוני שאליו חתרו המייסדים.

לקראת האביב הבא עלינו לטובה, ממליצה לכם לבקר בכרמים וביקבים שלנו בישראל, ללגום מהיין ולהרים כוסית לחיי החזון של רוטשילד שחי, בועט ומניב יין משובח.

מדמיינת עכשיו בקבוק צונן של יין לבן לקנח איתו את הפוסט הזה.
לחיים !
אני

*כל התמונות צולמו על ידי הצלמת יעל אילן ל"כרם בת שלמה".

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.