50 אלף מסעדות, איך תדעו איפה לאכול בניו יורק?

ב

זה הפוסט הרביעי שאני כותבת על ניו יורק.
סיפרתי בעבר על מערכת היחסים שיש לי עם העיר הזאת ובכל זאת, אני מגיעה לשם לפחות כל חצי שנה.
זה קרוב לי. שעתיים וחצי טיסה ואני נמצאת בחברת חברים קרובים שעושים את זה למיוחד בכל מקרה.

הביקור האחרון היה ביוני ושיתפתי שסבלתי מורטיגו ועדיין הצלחתי לאסוף כמה חומרים לבלוג.
בניו יורק יש 50 אלף מסעדות לפחות. אבל איך יודעים איזו מסעדה טובה? חברים, מכרים ומקומיים.
הפוסט יעסוק בהמלצות מהביקור האחרון שלי. אשתדל לא להרחיב הרבה במילים ואתן לתמונות לעשות את העבודה, שנתחיל?

BARN JOO
חברות שלי מהעבודה לקחו אותי לשם באחד הלילות הראשונים שלי בעיר.
אוכל ויאטמני מצויין, עם אוירה צעירה ומגניבה. בד"כ כשאני מגיעה עם מקומיים למסעדות שהם מכירים אני מבקשת מהם להזמין מה שטעים והם מכירים. אם אני אקרא את התפריט, אנחנו פשוט נאכל אחרי שעתיים. קארין ואורית ניצחו על ההזמנה, למנה ראשונה הן הזמינו גיוזה צמחונית מצויינת, סביצ'ה טרי בשילוב מעניין של קוויאר ופירות ולמנה עיקרית הזמנו שתי קערות פוקה.

Sushi Tomoe
התמזל מזלי וטל חברה שלי מישראל, הייתה במנהטן באותו הזמן שביקרתי שם. נפגשנו ביום שישי אחר הצהריים בסוהו, ואחרי כמה שעות, חנויות, מדידות, רעב התפתח וטל לקחה אותי לסושיה קטנה, חמודה שהיא מכירה מהתקופה שהתגוררה בעיר. חיכינו חצי שעה בתור. הם לא מאפשרים לעשות הזמנה לשולחן ולכן יש מצב שתחכו הרבה זמן (עד 45 דקות) אבל זה שווה כל דקה המתנה.
המקום פצפון, מכיל אולי 30 איש, בלחץ. הפעם היה תורה של טל לנצח על ההזמנה. אין לי תמונות של אוכל מהמקום, כי התאורה לא אפשרה ובעיקר עשתה עוול למנות. תאלצו לסמוך עלי. (תשלום רק במזומן!)

Artichoke Pizza
אחרי הסושי, אני וטל נסענו לברוקלין לפגוש חברה טובה של טל מילדות שמתגוררת בלונג איילנד, לי.
בשעה 3 בלילה, לי נתקפה רעב ואמרה לנו שהיא מחזירה אותנו לעיר בתנאי שאנחנו באות איתה לאכול.
"אני אבוא איתכן אבל אני לא אוכלת בשעה כזאת", אמרתי. אילוא רק ידעתי לאן לי לוקחת אותנו.
כעבור 10 דקות לי מוצאת חניה מול Artichoke Pizza. "אין תסריט שאני אוכלת פיצה בשעה כזאת", אני ממשיכה.
התור מתארך עד לדלת. אנשים שבורים מאלכוהול, עומדים ומחכים למשולש האגדי. כן מסתבר שזה אגדה. "האבולעפיה" של מנהטן , תקראו לזה. בישראל דופקים סמבוסק עם ביצה, פה פיצה ארטישוק. אני כזאת חלשת אופי. נראה לכם שלא הזמנתי?! בסדר. לא רק שקניתי, טענתי שאני לא יכולה לסיים את זה. מזה לסיים, יכולתי לאכול עוד שניים כאלה. כל כך טעים.

טוב. אין לי הרבה איך לתאר את הפיצה הזאת, חוץ מזה שזה אחד הדברים המושחתים שאכלתי בחיי וזה כל כך טוב. את נותנת ביס, והפה מתמלא ברוטב ארטישוק עשיר ומשובח. זה פשוט לא שפוי. זה הופך את העולם למקום טוב יותר לחיות בו. אמיתי. לעולם לא אשכח את הלילה הזה. תודה טל ולי על החוויה הזאת (אימוג'י לב)

Ipanema Resturant
כל פעם שאני נפגשת עם הלן היא מאתגרת אותי עם מקום מגניב שלא הייתי חושבת ללכת אליו לבד.
הפעם היא לקחה אותי למסעדה ברזילאית במידטאון. הלן הזמינה סטייק, כיאה לאוהבת בשר ואני הזמנתי את מנת הדגל-
תכף אני אדבר על הבשר, אבל הצ'ימיצ'ורי, ואוו, אני והלן יכולנו לאכול אותו עם לחם וזהו.
המנות העיקריות הגיעו, הסטייק של הלן היה עסיסי במיוחד, ורך כמו חמאה . המנה שלי הייתה תבשיל ברזילאי, כמו קדרה, עם סטייק ותפוחי אדמה וביצה עלומה מלמעלה. הבשר נמס לי בפה , הצלחה!

Astoria Seafood
למרות שיצא לי לבקר המון במנהטן, לא יצאתי ממנה הרבה. פעם קודמת יצאתי לברוקלין, והפעם לב לקחה אותי לאסטוריה לאכול יווני. במקרה למקום קוראים ASTORIA, ואם אתם ברי מזל, תחכו פחות משעה לשולחן.
זה עובד ככה: דמיינו שאתם בשוק למאכלי ים, אתם בוחרים לעצמכם מה שאתם רוצים ואת צורת העשיה, טיגון או גריל. אחרי שאתם משלמים, הם מפלטים את הדגים ומנקים את כל השרצים ומכינים אותם בהתאם לבחירה שלכם. ללא ספק חוויה קולינארית ששווה את ההמתנה בחוץ. ברקע מוזיקה יוונית, צלחות נשברות, הרגשה של מסעדת פועלים בלוינסקי ת"א. לנסות לתאר את האוכל, זה לעשות לו עוול, תהנו מהתמונות

Nomad
את ה- Nomad הכרתי מכמה בלוגריות אופנה ואוכל שיוצא לי לעקוב אחריהן. זה מלון די מפורסם ופלצני במנהטן, ולא ממש תיארתי לעצמי שאגיע לבקר בו. קראל קבע איתי ועם קאט שם, המלון יפיפה. אין מילים.
הבר, המסעדה. זה מהמקומות האלה שצורחים "מנהטן" בכל מובן המילה. הכי ארוחת ערב סטייל "סקס העיר הגדולה" או דרינק ב"חליפות". האוכל היה מצויין, אבל יקר. בכל זאת, יש מחיר להיות קארי ברדשואו.

UVA
אני חותמת את פוסט ההמלצות הזה עם הטוענת לכתר, UVA האיטלקית.
יש מלא מסעדות בניו יורק , מלא, יש טובות, יש גרועות, יש מעולות, יש אוכל ברחוב, יש הכל!
אבל UVA שומרת על סטנדרט גבוה ולא מתפשר והיא לא כזאת יקרה כמו מקומות אחרים ברמה שלה.
מאז ששירן הכירה לי אותה לפני שנתיים, כל פעם שאני במנהטן, אני משתדלת ללכת איתה לשם.
הכל שם טעים, אין פספוסים. הריזוטו, הפולנטה טרפלס, הקנלוני, הפרושוטו, הגבינות, הכל!
אבל, אין ולא יהיה כמו טוסט הטראפל שלהם. אין. ביס אחד ואתם בגן עדן ואם אתם יושבים בחלק האחורי של המסעדה בחוץ, הביס הזה ירגיש גן עדן בטוסקנה. אני לא יודעת איך הם מכינים את הממרח טרפלס הזה ואת הטוסט הזה. גם בתמונה זה נראה כזה פשוט ולא מתוחכם, אבל OMG זאת יצירה אלוהית.

עד לפעם הבאה,
XOXO
אני

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s