מתי לאחרונה עשית משהו למען עצמך?

ב

כשאני שואלת את השאלה הזאת, אני לא מתכוונת לחולצה היפה שקניתן לעצמכן שלשום בחנות, אני גם לא מתכוונת לאימון בחדר כושר שעשיתן היום בבוקר אחר הצהריים, וגם לא לספר שאתן קוראות לפני השינה.

אני מתכוונת למשהו שהוא מתנה גדולה, משהו שאין לו ערך כספי, משהו שלמדתן ממנו משהו, משהו שגרם לך לגדול, לפרוח, וגרם לך להבין כמה זמן עבר מאז שזה קרה פעם אחרונה, אם בכלל ולמה לעזאזל את לא עושה את זה לעיתים קרובות יותר?

קצת לפני תחילת השנה (קלנדרית), קיבלתי החלטה ששנת 2017 תהייה שנה משמעותית עבורי, בכל תחומי החיים.
זה נחמד להחליט אבל מאיפה להתחיל?

אז התחלתי לכתוב יומן. לא סתם יומן, אלא The Five Minutes Journal.
הזכרתי אותו פה בעבר, מצאתי אותו בהמלצות של שלי גרוס  (עיתונאית ב"לאישה") והזמנתי אותו. הוא היה מונח על השידה שלי מספר שבועות עד שפתחתי אותו. לאחר שקראתי את ההקדמה שלו, הבנתי שזה לא יומן רגיל, אלא הוא מצריך מחויבות עצומה לשינוי ולמידה. כל בוקר וכל ערב אני ממלאת את היומן, הייתי לוקחת אותו איתי לנסיעות עבודה עד שהוא נרטב לי מבקבוק מים, ומאז הוא נמצא על השידה, ליד המיטה.

אני לא ארחיב על היומן (מי שסקרן שיקנה אותו), אני רק יכולה להגיד שהוא מלמד אותך איך להיות חיובית. גם אם את אדם חיובי , כמוני, זה מצריך תחזוקה שוטפת מה שלא תמיד אנחנו מסוגלים לעשות לבד, וזה מה שהיומן מאפשר. הוויה חיובית.

כמה שבועות אחרי שהתחלתי למלא את היומן, גיליתי את לוח הנסיעות שלי לרבעון הראשון של שנת 2017.
נסיעות עבודה זה לא חדש, אך השנה נסעתי יותר מהרגיל, הרבה יותר מהרגיל. זה הרגיש שהיקום קלט את האנרגיה שלי וזימן לי חוויות חדשות. הלוז שלי היה משוגע, הייתי בעשרים ערים שונות בשלושה חודשים.

בתוך כל הלו"ז הזה, יצא לי להתקל באיזה פוסט שחברה שלי דניאלה שיתפה, משהו שקשור להעצמה נשית. התעכבתי לשניה , התלבטתי אם ללחוץ על הוידיאו, הנחתי לזה והמשכתי לעניניי. ימים ספורים לאחר מכן , הוידיאו הזה שוב קפץ לי בפיד, הפעם לחצתי עליו. לא עברו שלוש שניות מתום הוידיאו וכבר הייתי בעמוד באתר התוכנית, והפעם היא לא בישראל אלא בקוסטה ריקה. "וואלה, מגניב , זה קרוב אלי", אמרתי לעצמי ומילאתי את טופס ההרשמה ואז הגיעה הקוביה : "ספרי לנו על עצמך בגוף שלישי".

לא סובלת את הקוביה הזאת! עד לאותו היום, בכל פעם ששקלתי אי פעם להירשם לסדנאות או לקורסים והגעתי לקוביה הזאת, הייתי יוצאת מהאתר ואומרת לעצמי "נו באמת, עכשיו חפירה מי אני ומה אני רוצה לעשות, ביי".

אך הפעם, בשונה מפעמים אחרות, מילאתי את הקוביה ב- 1700 תווים.
ככה בלי לתכנן, יצאו להן מילים לקוביה ואני כותבת וכותבת וכותבת בלי הפסקה.

"נרשמתי ל- Double You", שלחתי הודעה לדניאלה.
"כל הכבוד", היא ענתה.

לא ממש ידעתי למה נרשמתי ולמי בדיוק סיפרתי על עצמי בגוף שלישי ב- 1700 מילים. למען האמת, עד לרגע שהגעתי לקוסטה ריקה ולקחו לי את הטלפון הנייד לשלושה ימים לא הבנתי למה בדיוק נרשמתי.

"לקחו לך את הנייד? באיזה קטע", אני שומעת אתכן אומרות.
כן, לקחו לי את הנייד וזה הדבר הכי טוב שקרה לי מאז שהיה באמתחתי טלפון נייד.
כמה עוצמה יש בהבנה שאת מגלה שאת מכורה למשהו. אני זוכרת שאמרתי כשלקחו לי אותו:
"Less Social Media – More Social Interaction" – והתכוונתי לכל מילה.

אני לא אחשוף את פרטי התוכנית, אני כן אשתף את החוויה האישית שלי.
בגדול, אני מאמינה שנשים הן הכוח היחיד שמסוגל לשנות את העולם, לטובה. אני אולי נשמעת כמו קלישאה, אך אני מאמינה בזה בכל איבר בגוף שלי (והסדרה "סקס והעיר הגדולה" היא הוכחה מוצקה לכך). הרי זה ידוע, נשים צריכות סביבה נשית בכדי לצמוח, לגדול, לפרוח ולהעצים האחת את השניה (כן, אנחנו יכולות להיות גם צ'ילבות מעצבנות, אבל גם לצ'ילבות יש את החברה היחידה, שהיא יכולה לספר לה מה עובר עליה והיא תוכל לתת לה בראש או לחבק, בהתאם לנסיבות).

נחזור ל- Double You,
התכנסנו לנו, במנואל אנטוניו, קוסטה ריקה, בלב ליבו של יער גשם, במלון "סלינה" (שם של אישה) , עשרים ושבע נשים מכל העולם, בכל הגילאים, מכל הצבעים, לסוף שבוע של למידה. למדנו על עצמינו, על היכולות שלנו, על העוצמות שטמונות בנו , למדנו לאהוב את כל מה שאנחנו לא אוהבות אצלנו ולמדנו כמה אנחנו יפות, כל אחת בדרכה. למדנו לחלום ולמדנו להגשים את החלומות שלנו.

"הגר, יש עוד מלא תוכניות כאלה", אתן בטח אומרות, ואני אומרת שיכול מאוד להיות.

אבל ספרו לי על תוכניות שאחרי שאתן מסיימות אותן , אתן מרגישות מלאות באהבה ללא גבולות ובלתי ניתנות לעצירה. מלאות בעוצמה שפורצת תקרות זכוכית, כזאת שהעולם לא מסוגל עדיין להכיל (אנחנו בדרך לשם, אל דאגה, זה יקרה אני בטוחה). ספרו לי על תכניות שמייצרות חברות ורעות בפחות משלושה ימים. חברות ורעות, כאלו שאתן ערבות זאת לזאת, אחרי התוכנית עצמה.
אני כותבת את הפוסט הזה וחיה את הרגעים שהיו לי שם, רגעים שלא אשכח לעולם, ואני רוצה שלכל אישה יהיו את הרגעים הללו.

זוכרים את היומן בהתחלה, וההוויה החיובית- Double You זאת התמצית. הבושם שהצלחתי להפיק מההוויה החיובית שלי. זאת הייתה מתנה שלי לעצמי. אף אחד לא נתן לי אותה. אני לקחתי אותה בעצמי לעצמי.
יכולתי לקנות אותה, לא בגלל שהיה לי כסף, אלא כי הייתי מוכנה לקבל אותה, מה שרבות מאתנו לא מרשות לעצמינו. תתנו לעצמכן מתנות, ותשלחו לי תמונה כשעשיתן את זה. זאת התמונה שלי ((:

עכשיו תשאלו את עצמכן שוב,
מתי לאחרונה עשית משהו למען עצמך?
The Five Minutes Journal
Double you

מוקדש באהבה והערכה לכל הנשים שפגשתי ב- Double You ולכל אלה שמקיפות אותי כל החיים ולכל אלה שאני אכיר בעתיד,
אתן יפות ואני אוהבת אתכן.
הגר. אישה.

*קרדיט צילום ל- Elis Avellan
מודעות פרסומת

תגובה אחת הוסיפו את שלכם

  1. ליאת לזר הגיב:

    הגר את כותבת מקסים. ובתור אחת שהיתה בריטריט ברמת הגולן אני ממש מבינה מה עברת וקשה להסביר אותו במילים.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s