גילוי נאות – אני דחיינית

ב

שלום עולם,
לא העליתי חומרים כבר הרבה זמן, הבלחתי לאיזה שניה בפסח עם פוסט אבל מי שועקב אחריי ברשתות החברתיות יודע שהעליתי רגעים משדה התעופה באטלנטה יותר מכל מקום אחר בעולם.

במהלך השלושה החודשים האחרונים הייתי בשלוש מדינות וב- 13 ערים שונות.
כתבתי כל הזמן, המחברות שלי מלאות בחוויות, ברגעים שאני רוצה לשתף, בהמלצות שאני רוצה לתת ובסיפורים שאני רוצה לספר.

אך לפני שאני אשפוך בפניכם את מעלליי, אני רוצה לשתף אתכם במשהו קצת יותר אישי.

מאז שאני זוכרת את עצמי בחיי הבוגרים אני תמיד דוחה דברים לרגע האחרון, בין אם זה מטלה שנוגעת לבנק או ביטוח לאומי , לבין מטלה שנוגעת ללימודים שלי. אני זוכרת שהייתי משלמת חשבונות ברגע האחרון, בעיות בירוקרטיות שהייתי פותרת בשנייה האחרונה.

"כתבתי את הסמינרים שלי לתארים שלי ב- 24 שעות" , אני מספרת לאנשים את חווית הלימודים שלי באוניברסיטה. "רק בלחץ המוח שלי מייצר חומרים לכתיבה", הייתי מסבירה ומשקרת לעצמי כשהייתי דוחה כתיבת עבודות ליום אחרון לפני הגשה.

אני לא אשקר, יש בזה משהו מאוד מאתגר, המוח שלי באמת עובד טוב יותר כשיש לי דד ליין , אני יותר יצירתית, מודה. אני לא אשכח שבתואר שני כתבתי את אחד הסמינרים שלי ב- 48 שעות , ללא שינה, ואחרי שסיימתי אותו יצאתי לבלות, הייתי מלאה באנרגיות, מוצפת באדרנלין, לא הרגשתי עייפות בכלל, אבל זה לא שווה את זה. זה לא שווה את העייפות אחרי זה, את השלמת שעות השינה, את המיגרנה שתגיע מיד אחרי, ובטח לא את הלחץ הנפשי הנלווה לזה.

תמיד הסתכלתי על חברות שלי, שכל שנה קונות יומן, ומצליחות למלא אותו במטלות בהערצה, ואני?
קניתי יומן, כתבתי בו ימי הולדת של מי שחשוב לי, ציירתי בלונים, הדבקתי מדבקות ליד, כתבתי בו שבוע וזהו הוא הפך להיות תחתית לקפה , או סתם מונח לו שם על השידה ואני מעבירה אותו כל פעם שאני מנקה אותה.
כל פעם שהייתי רואה אותו מבליח מבעד לספרים, הייתי מתמלאת כעס עצמי, על זה שאני לא ממלאת אותו במטלות, על זה שכל שנה אותו סיפור, אני קונה ולא משתמשת בו. הכל בראש שלי. היומן שלי בראש שלי, ומה לעשות שלא הכל הראש שלי יכול להכיל, אז הוא נזכר ברגע האחרון.

הייתי מסתכלת על היומן, ומבטיחה לעצמי שאני לא אקנה יומנים יותר, כי "אני לא בנאדם כזה" , ואז קונה אחד חדש ואומרת "השנה, זה יהיה אחרת, השנה אני אמלא אותו". אני לא.

השלמתי עם זה. "אני בנאדם של הרגע האחרון". זה מה שאני , הייתי אומרת לעצמי ומנסה לקבל את זה בלי להתאכזב מעצמי שאני לא מצליחה לתחזק רשימת מטלות אחת ולדבוק בה.

ואז הגיע הבלוג.
מצחיק, בהתחשב בעובדה שאני לא מצליחה למלא יומן שנתי פשוט, בחרתי לנהל יומן שכל העולם רואה.
הצלחתי, לשמחתי הרבה, לייצר קהל קוראים שנהנה מהטקסטים שלי, ורוצה עוד, אבל בבלוג אין לי דד ליין, אין שום מרצה שיפסול לי את הקורס ואין מנהל בנק שיתקשר ויגיד לי שסוגרים לי את האשראי.

בבלוג אני הדד ליין של עצמי וכמו שהסברתי, יש לי בעיה חמורה בהצבת דד ליין עצמי.
יש לזה שם, קוראים לזה "דחיינות".

IMG_20161206_072949

קוראים לי הגר ואני דחיינית.

כאשר אתה מנהל בלוג או כל עסק שהוא פרטי ותלוי בך וביכולת שלך למלא אחר מטלות ולדבוק בלוח זמנים, לדחיינות יש השלכות לא פשוטות. . תנו לי עכשיו להרים פרוייקטים בעבודה שלי, להקים ביתן לתערוכה, להביא משלחת אופנה לישראל, אין בעיה, אני אנהל את זה בצורה מופתית, אבל כשזה מגיע לבלוג שלי, אני בוהה בו ולא מצליחה.

דחיינות קשורה לפרפקציוניזם, והערכה עצמית, במקרה שלי, אני מנהלת רשימות לבלוג שלי כל הזמן, אבל אני לא מעלה תכנים שאינם מושלמים מבחינתי, מה שגורם לכדור שלג רק לגדול. הזמן עובר ואני לא מעלה פוסט ואז אני כועסת על עצמי שלא העליתי פוסט מלא זמן ואז אני פשוט לא מעלה כי לא בא לי להתעצבן על עצמי שוב.

ולמה אני מספרת לכם את כל זה?
כי הבלוג שלי זה היומן שלי , וביומן שלי אני כותבת הכל (הכל חוץ ממטלות).
כל ההקדמה שכתבתי בהתחלה , על זה שלא היה לי זמן לכתוב (שקר כלשהו) – האמת היא שלא אהבתי את התכנים שכתבתי ולכן לא ראיתם ממני כלום.

השנה החלטתי לטפל בבעיית הדחיינות שלי ברצינות:

*בינואר התחלתי למלא את FIVE MINUTES JOURNAL– היומן מחייב למלא כמה דברים בבוקר ובערב. החזקתי מעמד רצוף 4 חודשים. זה הישג. הבטחתי לעצמי שב- 1 ליוני אני חוזרת אליו.
*הורדתי אפליקציה של רשימת מטלות- פחות עובד לי , אני צריכה למצוא פתרון אחר
*כותבת רשימת מטלות כמו בעבודה היומיומית שלי
*מבקשת מאנשים קרובים לנדנד לי שאני לא כותבת לבלוג – זה מעצבן אותי אבל זה עובד.
*מסדרת את החדר שלי לעיתים קרובות
*יש לי מוניטין נוראי בהריגת פרחים. כן, אני לא זוכרת להשקות אותם- קיבלתי ליום ההולדת שלי סחלב מחברה טובה, הוא נבל אחרי שבועיים. זה גמר אותי, שוב רצחתי פרח חסר אונים, למרות שממש דאגתי לו. לא התייאשתי. המשכתי להשקות אותו והוא היום כבר עם כמה שורשים חדשים ושני עלים טריים. מרגש.

*לסיום- אני מתחייבת להעלות פוסט לבלוג כל שבועיים מעתה ואילך. בעברית ובאנגלית.

אם יש לכם רעיונות נוספים להתמודד עם דחיינות אשמח לשמוע

דרישת שלום חמה
הגר. הדחיינית.

IMG_20170215_111803_763

מודעות פרסומת

תגובה אחת הוסיפו את שלכם

  1. lili הגיב:

    הגר חשבת פעם לבדוק אם יש הפרעת קשב וריכוז, כי כל מה שאת מתארת ככ מתאים וכותבת את זה מישהי שהתנהלה בדיוק כמוך עד שבגיל 33 אובחנתי והבנתי את הדחיינות שלי…חוצמזה את חמודה ואני אשמח לקרוא אותך יותר

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s