רווקות, חגים ומה שלא סיפרו לכם

ב

לא העליתי הרבה זמן פוסט , זאת התקופה הכי עמוסה שלי בנסיעות מהעבודה ולא הצלחתי למצוא זמן להעלות כמה פוסטים שכבר כתבתי, אך היום בבוקר , כשאני בין טיסה לטיסה באטלנטה, נכנסתי לפייסבוק ונחשפתי לטקסט באיזו קבוצה והיה לי קשה להתעלם ממנו אז החלטתי להתייחס אליו בבלוג שלי.

חג הפסח בפתח, בזכרוני אני רואה את ישראל לובשת חג. ריח הפריחה, וההכנות לארוחת החג, זיכרון שהייתי רוצה להיות חלק ממנו ומצד שני אני זוכרת את תקופת החגים בישראל כרווקה ואני יודעת כמה זה יכול להיות קשה בלשון המעטה אבל זה נובע אך ורק מהתרבות החברתית והמנטליות בישראל.

הטקסט אותו קראתי בפייסבוק "בואו אגלה לכם סוד: רווקות הן גיבורות" נכתב על ידי יעל רוקח. אני לא מכירה את יעל, אבל זאת לא פעם ראשונה שאני נחשפת לטקסטים שלה. היא כותבת בצורה כנה, והיא נוגעת בנקודות רגישות ולכן אני מבינה מדוע אנשים רבים נסחפים אחרי הטקסטים שלה.

בטקסט האחרון , אליו אני מתייחסת בשורות הבאות, היא ניסתה לאפשר לאנשים הצצה לחיי הרווקות בעת החגים בישראל מנקודת מבט נשית וכנה. אבל עבורי , כשאני קראתי את הטקסט שלה, יעל רק חיזקה את אותה תדמית של רווקה בישראל שכל מה שהיא עושה בחיים, הוא לחכות להשקה של החבר הנכסף בארוחת החג כדי שהאמא והסבתא ינשמו לרווחה וכך גם היא.

בטקסט עצמו , היא מתייחסת לכל הרווקות כמקשה אחת, והנחת היסוד שכל הרווקות רוצות את אותם הדברים בחיים היא הבעיה העיקרית בטקסט שלה בפרט ושל החברה הישראלית בכלל. אני רווקה בשנות ה- 30 לחיי ואני לא מעבירה את חיי בהמתנה , אני חיה את חיי, נקודה.

יש כאלה שאחרי זוגיות כזאת או אחרת החליטו שזה לא עבורם ויש כאלה שהחליטו שכשהם לבד הם טובים יותר לעצמם, יש כאלה שלא יכולים לחיות לבד בלי לראות את עצמם בעייני אחרים ויש כאלה שפשוט אוהבים לחיות בזוגיות.

כולן בחירות לגיטימיות.

בבואנו לדון בנושא הרווקות צריך להודות, שאותה מנטליות חברתית ישראלית- בה רווקה מעל גיל מסויים היא פגומה ובטח מסכנה היא זאת שגורמת לנשים רבות למצוא את עצמן בארוחת חג עם גבר שלא ראוי להן אבל הן יעשו את זה כדי להשתחרר מאותן תוויות שהדביקו להן והן הדביקו לעצמן.

רבים מאיתנו מבלבלים בין להיות לבד לבין בדידות. "אנחנו לא רוצים שתהיי לבד"- שמעתי את המשפט הזה אין ספור פעמים מאנשים שקרובים אליי, כי עבורם משתמע שאם אני לבד אני גם בטח בודדה , מה שלא נכון. אני מכירה כמה אנשים שהיו או נמצאים בזוגיות והם מרגישים בודדים יותר משהיו רווקים. אבל היי העיקר שהם "ביחד" בחגים.

כן אני חיה לבד. פיסית , אין לי מי שחולק איתי חשבונות או מיטה. אבל בודדה אני לא. הגעתי לשלב מסויים בחיי שאני ואנוכי מסתדרים לא רע ביחד. כשאני עולה לאנוכי על העצבים אני מחפשת גירויים חיצוניים כדי לייצר תוכן נוסף בחיי והגירוי הזה הוא אינו תלוי גבר שהוא פרטנר.

קפה עם חברה, דרינק עם ידיד גיי, טיול לבד לברצלונה או פרק בסדרה האהובה עליי . אלו רק גירויים לדוגמה.

יש אנשים מכל הסוגים ומכל המינים אבל משום מה החברה הישראלית מרגישה צורך להתנצל על כך שנותרו בעולם רווקות ישראליות ובכדי לרכך את מכת המדינה (לכאורה) הזאת נותנים להן תוויות כמו "חזקה ואמיצה".
גם יעל חוטאת בזה כשהיא מגוללת בפני קוראיה כמה רווקות הן גיבורות כי הן מחליפות לבד נורה במטבח.

אני לא צריכה ציונים ותוויות. תודה רבה.
ואני בטח לא נותנת ציונים ותוויות לחברים שלי שהתחתנו והביאו ילדים, זאת הייתה בחירה שלהם, הם לא צריכים תעודת הוקרה ממני או מאף אחד אחר.

לפני כמה זמן ראיתי את הסרט "נ.ב אני אוהב אותך" בפעם המי יודע כמה.
מלבד העובדה שג'רארד באטלר משחק בו והוא מקסים ואי אפשר לא להתאהב בו , הסרט מספר את סיפורה של אישה לאחר שאיבדה את אהבת חייה, והחיפוש אחר משמעות בחייה. יש כמה רגעים מאוד משמעותיים שרלוונטים עבור כל הרווקים והרווקות בעולם ועדיין הרגע שבו קת'י בייטס אומרת לביתה הילארי סוונק את המשפט הבא , הוא המשפט הנכון לסכם את הפוסט הזה.

חג שמח , דרישת שלום חמה ונשיקות
הגר.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s