כשהמשפחה מגיעה לבקר אותי (ולעשות קניות)

ב

נתחיל מזה שהם הגיעו לביקור והיה מזג אויר מחורבן.
כן, אטלנטה מספקת ארבע עונות והיא בחרה לפתוח את הסתיו בזמן הביקור שלהם פה. היה מעונן וגשום, אני לא אוהבת, הם מצידם היו מבסוטים מכל העניין, בכל זאת הם באו מישראל ושם עד לפני 10 שעות בערך היה קיץ בלתי נגמר.

כשמישהו מהמשפחה מגיע לפה , במיוחד בפעם הראשונה , ההתרגשות היא בעיצומה , לפחות ככה היה אצלי. עד לאותו רגע אטלנטה הייתה שלי וכל חווית "הלגור במדינה אחרת" הייתה פרטית, זה עדיין תופס אותי בסופר , בכביש , בבר או מסעדה שאני אשכרה חיה בארה"ב, שזאת מציאות חיי, וכשאמא שלי ואחי הגיעו הם קיבלו הזדמנות לחוות את החיים שלי פה, את החברים, את המשפחה החלופית שלי, את המקומות שאני אוהבת לבלות בהם, ראיתי איתם גם מקומות חדשים שלא ביקרתי בהם קודם והכי חשוב, עשיתי איתם קניות, זאת אומרת , הם עשו, אני הסעתי אותם, כייף (לא!).

ממש כמה רגעים אחרי שהגענו אליי הבייתה והם פרקו מזוודות לקחתי אותם ללוקיישן הכי חם היום באטלנטה, Ponce City Market, הזכרתי אותו לפני מספר חודשים, בהקשר של אוכל באטלנטה וההתפתחות הקולינרית של העיר. המתחם הוא בבעלות זהה של Chelsea Market במנהטן, והוא נמצא רבע שעה הליכה מהבית שלי (כמה מגניב פה). המקום נפתח רשמית לפני כמה שבועות ואמא שלי ואחי זכו לבקר בו ולאכול את אחד ההמבורגרים הכי מפורסמים באטלנטה. אם אתם בביקור באטלנטה ואתם לא יודעים מה בא לכם לאכול, ממליצה לקפוץ לשם, תוכלו להנות ממבחר רחב של בחירות אוכל מצויין, בין אם זה מסעדה טובה או ארוחה קלילה יותר, אוירה טובה וגישה נוחה ל-Beltline (מסלול הליכה).

נסענו לניו אורלינס וחזרנו לאטלנטה כעבור ארבעה ימים.
אני רוצה לשתף אתכם באחד הנושאים הכאובים יותר כאשר קרובים מגיעים לבקר מישראל, וזה עניין הדיור. הדעה הרווחת היא , "אה יש לי משפחה/חברים, אני אסע אליהם, אני אשן אצלם, ככה אחסוך כסף על לינה". אוקיי, בואו נדבר על זה רגע. לאור חוויות עבר של חברים שלי פה ואפילו חוויות אישיות שלי כמתארחת, אם יש משהו שהוא הכי קשה בביקור זה האירוח עצמו. לא משנה בכמה זמן מדובר, בין אם זה ימים בודדים, שבועות, ויותר, אנחנו מאבדים (אלה שחיים פה) את הפרטיות שלנו לאותו פרק זמן. נכון, זה משפחה, נכון זה חברים, והם באו לראות אותנו, להיות איתנו, הם טסו חצי עולם בשביל זה ועדיין זה לא שווה את העצבים שהמיטה שלך היא לא שלך למשך כמה ימים. כולנו יודעים על מה אני כותבת, ואין איך ליפות את זה, גם בארץ ההורים שלי עלו לי על העצבים, מעצם היותם הורים, כנ"ל גם לגבי האחים שלי. לסיכום, שכרתי לאמא שלי ואחי דירה, שני רחובות ממני, ממליצה לכם לשקול בחיוב את העניין, לכל אחד יש את הפינה שלו, גם ככה מבלים שעות על גביי שעות יחד, אז כשיש לך כמה שעות שקט וכשהבית שלך הוא שלך ואין שם מישהו אחר, זה רק עושה את הביקור שלו ונינוח יותר, ואני מדברת על שני הצדדים, הצד המארח והצד המבקר.

ונושא כואב לא פחות, קניות!

*בועז (אח שלי): אז מה כמה כסף להביא?
*אני: אמממ, אלף דולר
*בועז: בשביל מה אני צריך כל כך הרבה כסף?
*אני: לא יודעת, יש לי אורבן אווטפיטרס ליד הבית… אתה לא רוצה לעשות קניות?
*בועז: שיט , את צודקת אני אביא אלפיים דולר, אני עושה קניות לארבע שנים.

אחרי שבוע שהם בארה"ב, עם כמה מזכרות מניו אורלינס, קמנו לשבוע חדש, היה מעונן, אז החלטתי לקחת אותם למתחם פה באטלנטה שנקרא Atlantic Station, בעבר היה זה מפעל פחם, וכמו כל מתחם עתיק פה באטלנטה, בכדי לשמר אותם היסטורית, עשו שיפוץ והסבה. אח שלי רצה נעליים, אז לקחתי אותם ל- DSW. אני זוכרת את הפעם הראשונה שלי שם, לפני שנתיים וחצי, הייתי מבועתת, המבט של אמא שלי ואחי באותו הרגע שהם ראו את האולם מלא שורות של נעליים, היה פרייסלס. הם מסתובבים בין השורות, מחזיקים את הראש ולא מאמינים. אחרי הנעליים המשכנו לבגדים, זה מצחיק, אחרי שאתה גר פה, אתה מתרגל למחירים, למבצעים, אתה אפילו מתעצבן כשהמבצע לא נראה לך לעניין, ויודע שעוד שבוע או חודש תהייה הנחה גדולה יותר, אבל כשהחבר'ה מישראל מגיעים ורואים חולצה בעשרה דולר הם נגנבים, וכשהם מגיעים לקופה ומגלים שלמעשה כל החנות היא ב- 40 אחוז הם רצים חזרה למדפים להוסיף עוד כמה פריטים שהם התלבטו אם לקחת. הבעיה הכי גדולה עם הקניות האלה שאי אפשר לעשות אותם יותר מכמה שעות, המוח לא מסוגל לעכל את זה, מתחיל כאב ראש, בחילה, במיוחד אחרי  ויקטוריה סיקרט או Bath & Body והריחות של הנרות והספריי טימטמו אותך סופית. אז אחרי כמה שעות של קניות לווריד, הוצאתי אותם לחופשי והלכנו לשאוף אויר שהוא לא קניות.

IMG-20150928-WA0017

אתם חושבים שפה זה נגמר? טעות!
ירים את היד הישראלי שלא ביקר באווטלט כמבקר או מארח, אין חיה כזאת.
ביקור בארה"ב בלי ביקור באווטלט זה לא ביקור, ולמרות שקיוויתי שאני אמכור לאחי ולאמא שלי איזה קלישאה שהמבצעים בקניון הם סבבה ולא צריך לנסוע, זה לא עבד. נסענו לאווטלט. אמא שלי כדי לרכך את המכה קנתה לי ג'ינס ליוויס. למה, אבל למה אנשים הולכים לשם? אני מוכנה לשלם עוד 100 דולר לבננה ריפבליק בקניון ולא לנסוע לשם, סיוט! אבל מה לא עושים בשביל משפחה. גילוי נאות, אחי ואמא שלי סבלו באותה מידה, אבל יש דברים שבאמת (אבל באמת) שווים את הנסיעה, ואת הכאב ראש, ואת הבחילה, כמו ג'ינס ליוויס ב- 30 דולר, או מעיל גשם של נורת'פייס ב- 50 דולר. למי שחיי פה זה לא כזה מרגש, למי שחיי בארץ, זה "לדפוק את המערכת" בדרך הכי ישראלית שיש, ובוא נודה בזה, אם אתה לא חוזר אם ערמות של בגדים מארה"ב זה כאילו לא היית פה.

סוף סוף השמש יצאה, אמא שלי ואחי קיבלו יום בהזמנה, לא חם מידיי, לא קר מידיי.
התחלנו את הבוקר בנסיעה ברכבת התחתית לדאונטאון לאזור הפארק האולימפי, כדי שיצטלמו ליד השלט של קוקה-קולה ו- CNN ויוכלו להגיד שהם היו שם (סתם בצחוק, זה חובה לכל תייר לעבור שם), ואז לקחנו את החשמלית לשכונה של מרתין לות'ר קינג, סיפרתי בעבר על השכונה ועל החוויה עצמה, ואני מודה שגם הפעם שביקרתי שוב איתם, זה עדיין חוויה שמעבירה צמרמורת בכל הגוף. המשכנו ברגל, כדי לראות אומנות רחוב, עצרנו לאכול ב -Krogs Market, מתחם אוכל נוסף, והרי לכם יום טיפוסי שלי באטלנטה.

20150930_111335

מקום נוסף שביקרנו בו היה המוזיאון שלנו לאומנות מודרנית. המוזיאון באטלנטה קטן, יש להם עוד הרבה מה ללמוד באספקט הזה מערים אחרות בארה"ב. במוזיאון הציגו תערוכה של "מאה שנים לבקבוק קוקה קולה", הבקבוק זכוכית שכולנו מכירים. זכינו לראות כמה עבודות של אנדי וורהול, ועוד כמה תצוגות נוספות שלא קשורות לקוקה- קולה. זה היה מרענן עבורי, כי לא יצא לי לבקר שם מאז שהגעתי לפה והחלטתי שאחת לרבעון אני אבקר שם, נראה אם אעמוד בזה.

IMG_20151025_174631

IMG_20151025_174746

בהמשך היום לקחתי אותם לשכונת שינקין שלנו פה, Little Five Points, בעודנו חולפים על פניו של אחד מהאולמות הכי עתיקים באטלנטה, אחי מבחין במודעת הופעה של Jose Gonzalez, הוא רואה את התאריך ואומר לי "הגר זה מחר, 20 דולר כרטיס, זה בדיחה, אני קונה כרטיסים".

הלכנו לראות אותו,זה היה ביקור ראשון שלי ב- Varitey House. חוזה גונסלס שר סגנון פולק, אחי סיפר לי שהוא היה בארץ והכרטיס היה יקר, ושוב אני נזכרת שאני חיה בארה"ב וכמה זול פה לצרוך מוזיקה טובה, ככה באמצע החיים, חלפנו על פני מודעה של הופעה, ולמחרת באנו לראות אותה. כמה פשוט. כמה כייף.

IMG_20151025_174834

מקום אחרון שיצא לנו לנסוע אליו, הוא פארק Stone mountain. "הר האבן" הוא תופעת טבע, אין לי יותר מידי מה לכתוב על התופעה , אני יכולה להגיד שהיא מרשימה. הלוקיישן עצמו מסמל חשיבות רבה לשחרור הדרום ולקונפדרציה, טבוע בו דיוקן של כמה ממנהיגי הדרום בימים ההם, לפי הדיבור יש חשיבות להר כמעט כמו הר ראשמור בהסטוריה של ארצות הברית. בעניין הפארק, הוא מדליק ממש, היה פסטיבל דלעת, כן עוד אחד מהשגעונות שלהם פה, יש מתקנים לילדים, יש רכבל לפסגה שממנה יש תצפית מרשימה לעיר אטלנטה ולאזור כולו, לצערי המזג אויר היה מעונן אז לא הייתה לנו ראות טובה, ובכל זאת, היה מהמם! אפשר לעלות את ההר בחצי שעה של מסלול הליכה , אני מכירה אנשים שרצים אותו (משוגעים), יש אזורי פיקניק,יש חיות, יש מסלולי הליכה אחרים, יש אזור קמפינג, ממליצה בחום!

20151002_124126

20151002_152524

ועכשיו לדובדבן שבקצפת, הרגע לו כולנו חיכינו (לא באמת).
זוכרים את הסיפור שלי על דייב והפו פייטרס וזה שהוא שבר את הרגל וזה שזאת בעצם הסיבה שאח שלי ואמא שלי מצאו את עצמם על מטוס לכיוון אטלנטה? גם אם לא, הרגע הזכרתי לכם. בכל אופן, יום ההופעה הגיע, אח שלי התרגש כמו ילד. כמה שעות לפני ההופעה ידיד שלי התקשר אליי ואמר שהוא מצא כרטיסים ב- 55 דולר (אחי שילם 75), לאחר התלבטות קצרה החלטתי להצטרף לאח שלי. מה אני אגיד לכם, זאת הייתה אחת ההחלטות הכי טובות שעשיתי בחיי. לא אני לא מעריצה שלהם, וואלה אני זוכרת את דייב מתופף עם קוקיות כשקורט קוביין גרף את כל המחמאות, אבל זה לא משנה, כי דייב גרוהל הוא רוק סטאר, גם כשהוא יושב הוא מרטיט את הקהל. מרבית השירים לא הכרתי אבל איזה שואו, כמעט קינאתי במי שבאמת מעריץ אותם, כי זאת הופעה של להקה שאוהבת את המעריצים שלה. שעתיים וחצי של שירים, בלי בולשיט, רק מוזיקה. כן דייב מקלל וצוחק, ומסתלבט על עצמו ועל החברים שלו אבל זה רק עושה את ההופעה לטובה יותר. זאת ההופעת רוק הכי טובה שראיתי בחיי, ואם יש לכם אפשרות, אתם חייבים לראות אותם.

IMG-20151004-WA0024

IMG-20151004-WA0023

רק בשמחות ובביקורי משפחות,
שיהיה לכולנו חג הלוואין שמח (שמח לא ממש מתאים פה, מפחיד קצת יותר) ,

נשתמע ,
אני.

מודעות פרסומת

5 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. לירן הגיב:

    אחלה פוסט..
    בכל מקרה, ממילצה להתחלה על the best of too fighters…אין על דייב!:)

    Liked by 1 person

    1. Hagar הגיב:

      זאת הסדרה שלהם ב-HBO ? אח שלי אמא לי לראות אותה …. נראה לי שזה מה שאני אעשה. שמחה שאהבת את הפוסט

      אהבתי

  2. מיכל הגיב:

    הגר, נהנתי מאוד מהפוסט הזה וגם מהקודם שקראתי (על ניו יורק עם יפעת).
    אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך!!!
    מחכה לפוסטים נוספים ומקווה שתזכי לבקר ביעדים חדשים ומעניינים בארה"ב!

    אהבתי

  3. מיכל הגיב:

    הגר נהנתי מאוד לקרוא את הפוסט הזה,
    וגם את הקודם שקראתי (על ניו יורק עם יפעת).
    אני ממש אוהבת את הכתיבה שלך ואת העברית היפה שלך, הכל נשמע כזה מעניין אצלך,
    ואני מחכה כבר לקרוא פוסטים נוספים שלך על כל דבר, אפילו על כביסה!
    מקווה שתזכי לטייל ביעדים חדשים בארה"ב.

    Liked by 1 person

    1. Hagar הגיב:

      היי מיכל!
      שמחה שאהבת , יש גם פוסטים על טקסס וניו אורלינס … משתדלת לשתף מה שאני יכולה. תודה על הפירגון

      אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.