ניו יורק ניו יורק

ב

לפני חודשיים, יפעת, חברתי הטובה, התקשרה אליי "אז אני מגיעה למנהטן, פותחים חנות קונספט חדשה, ואני אשמח אם ניפגש באמצע הדרך". מי שמכיר אותי יודע, אסור להרים לי להנחתה כמו שיפעת באותו הרגע עשתה, יומיים אח"כ קניתי כרטיס לוויקנד נוסף במנהטן. זה כבר קיץ שלישי ברציפות שאני עושה גיחה למנהטן, וזאת הייתה הפעם החמישית שביקרתי בה בעשור האחרון.

הפעם הראשונה הייתה באוקטובר 2004 , כשנחתתי יחד עם אמא שלי בשדה תעופה קנדי בניו יורק.
אמא שלי ביקרה בה כמה שנים קודם לכן אבל מאז שחזרה עד לאותו הרגע שנחתנו בשדה היא לא הפסיקה להגיד "אני חוזרת למנהטן ויהי מה, לא הספקתי כלום".

הנסיעה הזאת הייתה מאוד משמעותית עבורה, זאת הייתה נסיעה שסמלה את הניצחון שלה את מחלת הסרטן, היא כל הזמן דיברה על זה , ואני הדבר שיכולתי להוסיף היה קארי ברדשאו ומיסטר ביג, לא באמת ידעתי מה אני הולכת לראות.

היינו עשרה ימים במנהטן, רק מנהטן, זה היה טיול החלומות של אמא שלי, ראינו את הסנטרל פארק מחליף צבעים, מוזאונים, מוניות צהובות, פסל החירות, מחזות זמר, הלכנו בבורדווי הלוך ושוב, ליטל איטלי, סוהו, צ'ינה טאון, טיימס סקוואר, וויקטוריה סיקרט. אני זוכרת שהבטתי בחלון ראווה של החנות ב-34 וחשבתי שאני נמצאת בתוך חלום.

הפעמים הבאות אחרי הביקור הזה היו יחד עם בנות דודות שלי שגרות שם, עם חברה כשעבדתי באל על ועם ידידים שלי בשנה שעברה. בכל ביקור מנהטן נראתה לי אחרת ומצד שני מאוד דומה לפעם הראשונה. היום כשאני גרה בארצות הברית, בעיר ומדינה אחרת, ברור לי לחלוטין שמנהטן לא מייצגת את ארצות הברית, אלא היא מתפקדת יותר ככרטיס ביקור תיירותי של ארצות הברית, ובצדק.

20150821_191814

כשהייתי תיירת בשלוש פעמים הראשונות שביקרתי בה לא הרגשתי את כמות התיירים, וכמה היא ממוסחרת, היום כשאני כביכול מקומית אני מבינה כמה וזה הוריד לי ממנה. היא יקרה מאוד, היא עמוסה, היא אפורה, היא קודרת, ומצד שני, היא מעצמה קולינרית, מעצמת אופנה (למרות שאמריקאים לא יודעים להתלבש וזה מתחת לאף שלהם), מעצמת תרבות, ומה לא. האם אני אוהבת אותה? לא, אני לא. אני כן אוהבת את הזיכרונות שיש לי ממנה, ואני כן חושבת שיש דברים שעושים במנהטן שאי אפשר לעשות בשום מקום אחר בעולם ולהרגיש מה שמרגישים שם, מה שמביא אותי לסופ"ש בנות שהיה לי בסופ"ש האחרון ואני מקווה שהסופ"ש המתוק הזה יחתום את הרומן שיש לי עם העיר הזאת ובקיץ הבא אפקוד יעדים חדשים כמו שיקגו, בוסטון, סיאטל ופורטלנד שמעולם לא ראיתי ואני מאוד רוצה.

נחתתי במנהטן בחמישי בלילה , אחרי עיכוב של שעתיים בטיסה, רעבה, ועייפה, הנהג מונית הביא אותי לרחוב של המלון, ואני רואה כמויות של אנשים, כמויות של חבר'ה צעירים לבושים במיטב מלבושם (אם אפשר לקרוא למכנס "דפוק אותי" מלבוש) , שאלתי אותו אם אנחנו במקום הנכון,
Yes Mam This isThe Dream Hotel

חלום, ללא ספק, ירדתי מהמונית וראיתי את יפעת בלובי, ומאותו רגע התפאורה כבר לא עניינה אותי. אין באמת מחיר לפגישה עם חברה טובה מישראל הרחוקה (:

מסתבר שמלון חלום הוא מלון מסיבות, החל מתשע בערב יש דיג'י בלובי, ויש במלון עוד שני ברים, אחד מהם על הגג עם תצפית מרהיבה של העיר. המלון מעוצב בעיצוב "מודרני", אבל הלוקיישן שלו זה הקטע הכי נחשב שלו, לפחות בעייני. מרחק יריקה מ-Chelsea Market ואחד האזורים היותר שוקקים של העיר בשנים האחרונות.

IMG-20150830-WA0003

למחרת בבוקר, התעוררנו רעננות, יפעת סיפרה לי שהיא חיכתה לי בכדי ללכת למקום שהיא ראתה משוטטות ברחובות העיר, Buvette, והיה שווה לחכות. המקום בניחוח פריזאי, כיאה למקום במנהטן, הזמנו שתי מנות לחלוקה, קרוק מאדם ו- וופל בלגי עם קרם פרש ופירות יער. אני אשאיר את התמונות לעורר לכם את בלוטות הטעם

20150821_092205

20150821_093209

זה היה בארנץ' משובח, התחנה הבאה שלנו הייתה בסנטרל הצטיידנו קודם לכן בקופסת פירות ולימונדה ב- Whole Foods בכיכר קולמבוס, ויצאנו לדרך. לקחתי את יפעת במסלול הקבוע שלי בפארק, דרך השדרה המוכרת מכל הסרטים שצולמו בפארק. המזג אויר היה מושלם, ישבנו ליד המזרקה, נווד עם גיטרה ניגן ג'ון לנון, וזה הרגיש כמו סצנה מ"סקס והעיר הגדולה", שתי חברות טובות יושבות בפארק, עם מגזין אופנה ומדברות על מותגים, על גברים, על הכל, ובעיקר על כלום, מושלם.

20150821_111334

המשכנו את הסיבוב שלנו בשדרות מדיסון, לספוג קצת שאנל ופראדה. להסתכל על חלונות ראווה של ראלף לורן במנהטן או כל אופנה עילית, זה משהו שלא ניתן להסביר במילים, רק מי שעשה את זה ואוהב אופנה מבין, זה בגדול כמו להיכנס לחנות ממתקים, אבל בלי אפשרות לקנות. אולי כשחושבים על זה, זה בעצם עינוי?!

עם האוכל בא התאבון ומצאנו את עצמנו בדרך ל- Eataly, שוק אוכל איטלקי שנפתח לפני כמה שנים במנהטן, אפשר להשיג שם כלים לבית, למטבח, ספרי בישול, מעדניות , והכי חשוב לאכול. התיישבנו לנו באחד המקומות על הבר, התפנקנו בקנלוני ובניוקי ופטריות כמהין וכוס יין, לפי התמונה המצ"ב ניתן לראות שלא נהנינו מהאוכל כל כך.

20150821_144303

ועם כבר להיות תיירות אז עד הסוף, ציפור קטנה לחשה ליפעת שמתקיימות הגרלות כרטיסים להצגות בברודווי, והפעם אלאדין. חזרנו למלון להתארגן ולפי ההנחיות הגענו כרבע שעה לפני ההגרלה, שמנו את השמות שלנו, כל אחת פתק עם השם, על מנת להגדיל את סיכויי הזכיה שלנו, הציפור שלחשה ליפעת הגיעה לשים פתק בעצמה. בפעם החמישית שלי במנהטן ואני עומדת במעוז התיירותי ביותר, רחוב 42, עומדת ומחכה להגרלה לכרטיס להצגה. חשוב להבין את הסיטואציה, כשאני הייתי עם אמא שלי במנהטן כרטיס להצגה עלה 50 דולר, היום הוא עולה 200 דולר (ממוסחרת כבר אמרתי?!). יפעת דיברה על ההגרלה הזאת כל היום "יואוו אם נזכה זה יהיה מוש" , "אני אומרת לך הגר, אנחנו נזכה וזאת תהייה סיומת מדהימה ליום כייפי", אבל באותם הדקות לפני ההגרלה יפעת התחילה להכין את עצמה לסיכוי שזה לא יקרה "אז מה איפה נאכל אם לא נזכה" היא שאלה אותנו. הבחור מהתאטרון יצא, הודיע שהם מחלקים 30 כרטיסים, ומי שזוכה שיצעק חזק כדי שהוא יישמע, ואז לאחר הסבר קל על החוקים, הוא מכריז על השם הראשון, "יפעת פסטרנק", אני ויפעת שאגנו משמחה, כל רחוב 42 שמע אותנו.

20150821_194127

טוב אז ככה, זאת ההצגה הכי טובה שראיתי בימי חיי. לא אני לא מגזימה. התפאורה, התלבושות, הליהוק, הרגשתי שאני מרחפת על שטיח מעופף במשך שעתיים וחצי. הכל היה כל כך נוצץ, כל כך מושקע, השחקן שמשחק את ג'יני פנומן. אם אתם באזור, ואתם רוצים ומוכנים להשקיע זאת הבחירה המיועדת, ההצגה מתאימה לכל הגילאים.

שמחות ומרוצות חזרנו למלון, לטעון מצברים להמשך.
יום למחרת, לאחר קפה וארוחת בוקר קלילה, נסענו לשכונת וויליאמסבורג בברוקלין, בימי שבת יש שם שוק אוכל ובראשון שוק פשפשים. זאת פעם ראשונה ואחרונה שעשינו טעות של תיירות בתחתית וירדנו בתחנה של השכונהמהצד השני שלה, נאלצנו לחצות את כל ברוקלין, בשבת, על מנת להגיע לנהר. ההליכה בברוקלין במכנס קצר הייתה מאוד מאתגרת, אני הרגשתי שאני נמצאת במאה שערים, מבטיהם של המקומים חודרים אליי כמו רנטגן, כאילו אני מחללת את המקום (ואת השבת), ואז הגענו לגשר ומשם הכל הרגיש יותר נעים והיפי.

בלי טיפת ציניות, זאת אחת התצפיות הכי טובות על האי מנהטן, והתמונות לא מעבירות את מה שהמוח קולט כשנמצאים שם, אז אם אתם בביקור, תשריינו לכם יום בוויליאמסבורג ותקנחו בתצפית הנהדרת הזאת.

20150822_125302

חזרנו לעיר, יפעת עשתה כמה קניות אחרונות לפני שהיא עולה על מטוס, הסתובבנו לנו בפעם האחרונה באזור המלון,שתינו קוקטייל אחרון ונפרדתי מיפעת לשלום. לא פשוט לשלוח מישהו חזרה לישראל בידיעה שאתה לא באמת יודע מתי הפעם הבאה שתראה אותו ובכל זאת, אני מודה על הזכות הגדולה שניתנה לי לעלות על טיסה של שעתיים ולפגוש חברה טובה מישראל לוויקנד במנהטן, זה לא מובן מאליו.

היישר מהפרידה מיפעת המשכתי לאפר איסט סייד לפגישה עיוורת עם שירן.
את שירן הכרתי בקבוצה של ישראלים בפייסבוק, הזכרתי אותם פעם, עילאים ומתנשאים ברילוקשיין. דרך הקבוצה הזאת הכרתי הרבה אנשים, לא אגזים ואומר שכמה מהם נמנים בין חבריי הטובים כיום, למרות שזאת חברות וירטואלית ברובה. שירן, היא אחות של חבר שלמד איתי בבינתחומי, אז הפיצוח בינינו היה בלתי נמנע. אני ושירן מנהלות מערכת יחסים וירטואלית עוד מעט שנה, וכשפגשתי אותה ואת דולצ'ה (הכלב שלה) לראשונה זה הרגיש שאנחנו מכירות כל החיים ולא מזמן שתינו איזה דרינק בתל-אביב.

אחרי שהשלמנו פערים (איזה פערים, אנחנו מתכתבות כל היום בוואטס אפ), שירן, בידיעה שאני צריכה חומרים לבלוג לקחה אותי למסעדת UVA, שם נפגשנו עם קראל ושי, עוד שני ישראלים עילאים (סתם שטויות, רק חיים בסרט). אחרי כמה דקות הגיע בקבוק יין, ומיד אחריו הנשנונים. המסעדה מציעה פלטות נקניקים משובחים וגבינות מכל העולם. זה היה תענוג צרוף. לצערי הרב, התאורה במסעדה לא אפשרה תיעוד ראוי, אבל גולת הכותרת הייתה מנה של לחם קלוי או ביסקוויט או משהו, לא יודעת איך לתאר זאת, ממולא בגבינת עיזים. זה פשוט מעדן! אם זה ממה קריטי אחפש את שם המנה.

20150822_234827

חזרנו לקחת את דולצ'ה לסיבוב לילי, שירן לקחה אותי למקומות שנקרא Insomnia. לא, זה לא מועדון של אנשים שסובלים מחוסר שינה, זה מאפיה של עוגיות וחלב. כן מה שאתם שומעים, יש לכם בעיה לישון בלילה, הם נמצאים פה בשביל להביא לכם עוגיות שוקולד צ'יפס וחלב, הם עושים משלוחים עד לבית הלקוח! הרבה דברים יש לי להגיד על אמריקאים, אבל לפעמים הם באמת מקדימים את כולנו בכמה צעדים.

IMG_20150830_165550

יום למחרת שירן לקחה אותי לבראנץ', נו מה? אני במנהטן ואני לא אלך לבארנץ' ביום ראשון? ואני לא אוכל Eggs Benedict, בטח שאוכל. רק לא לפני שאקנה צבע ורוד לשיער כדי ששירן תצבע לי אותו לפני שאני מגיעה חזרה לאטלנטה.

20150823_114333

עכשיו, אחרי שראיתם תמונה של האוכל אפשר לדבר על זה  שחלה רגרסיה במצבי וחזרתי לגיל 15, ממש שניה לפני פסטיבל ערד, זה בא לידי ביטוי בפס הורוד שיש לי בשיער. מצאתי פרטנרית שתזרום עם השטויות שלי של לצבוע את השיער בכל מיני צבעים. אגב, כל מנהטן ככה, וכיאה לעיתונאית חוקרת עליי להביא לדרום המתפתח את הצעקה האופנתית האחרונה (לא באמת, יש יותר מגניבים ממני באטלנטה שכבר עשו זאת)

אז אחרי שעשינו סיבוב אפר איסט סייד שכזה, חזרנו לבית של שירן וצבענו כל אחת פס וורוד, זה הרגיש לגמרי כמו בנות 15, אבל זה כל הכייף. ארזתי את התיק וממש עשר דקות לפני שנסעתי לשדה התעופה זכיתי לפגוש מתנשאת נוספת, רונה, שהגיע לגיחה קטנה מבוסטון. ברת מזל שכמותי חוזרת לאטלנטה עם פס וורוד, עם סופש בנות שכל כך הייתי צריכה (ותודה ליפעת ושירן ולעוד רבים שפגשתי).

IMG_20150830_165706

הבלוג שלי חוגג יומולדת שנה!
לפני שנה, כשהייתי במנהטן, וחברה מישראל שיתפה שהיא כותבת בלוג , וכמה זה קל לתפעל את זה קיבלתי את ההחלטה לפתוח בלוג בעצמי, רציתי לשתף אנשים במה שקורה לי, ורציתי לחלוק את כל מה שאני אוכלת ורואה עם עוד אנשים שיהנו בעצמם. במהלך השנה הזאת ביקרתי במקומות שלא דמיינתי שאהייה, פגשתי אנשים מרתקים, אכלתי אוכל כל כך טעים, התאהבתי באטלנטה כל פעם מחדש, וצברתי עוד חוויות וזיכרונות מתוקים נוספים מהעיר מנהטן ומעוד ערים נוספות.

תודה לכם על הלייקים, על הביקורת, על השאלות, על זה שאתם מתעניינים וגם על זה שלפעמים אתם לא מתחברים, כל זה הופך אותי לכותבת טובה יותר.

תודה שאתם קוראים!

נשתמע,
הגר.

מודעות פרסומת

8 תגובות הוסיפו את שלכם

  1. Goldy הגיב:

    טוב יקירה, אין לי מה לומר לך חוץ מזה שלא הבאת את הצעקה לדרום. הצעקה נמצאת כאן ובשלל צבעים. הבעיה…. שאת כבר לא בת 15 ולכן לא באמת מעודכנת. 😘

    Liked by 1 person

    1. Hagar הגיב:

      כן אני יודעת, יש באטלנטה אנשים יותר מגניבים ממני (:

      אהבתי

  2. Nick the greek הגיב:

    הי הגר
    הבלוג שלך מקסים וכיף לקרוא. את נראית בחורה מתוקה חייכנית ואינטליגנטית. אני מאחל לך להמשיך ליהנות מהחיים. שיהיה לך רק טוב, מגיע לך.

    Liked by 1 person

    1. Hagar הגיב:

      היי ניק!
      תודה רבה על המחמאה, שמחה שאתה נהנה לקרוא (:

      אהבתי

  3. Neta הגיב:

    אחרי הפתיחה חשבתי לעצמי שלא ארצה לנסוע לניו יורק. אבל נראה שהיה לך ביקור ככ מהנה שם שעכשיו דווקא בא לי בטירוף (טוב, מודה שהעוגיות הליליות עושות לי את זה, נו…).
    כתבת יפה! אחזור לבקר בבלוג.

    Liked by 1 person

    1. Hagar הגיב:

      שמחה שאהבת! במנהטן חייבים לבקר לפחות פעמיים בחיים, פעם אחת לעשות את המסלול התיירותי והבנאלי ופעם אחרי מסלול שונה ומחוץ לקופסא, כמו רק לטייל ברחובות. יעידו רבים שלא משנה כמה פעמים הם ביקרו שם הם לא ראו הכל, כי יש הרבה מה לראות ולאכול, כמוהם כמוני (:

      אהבתי

      1. Neta הגיב:

        האמת שהייתי במנהטן אבל היא זכורה לרעה, בעיקר בגלל ריב ענק וקשה עם בעלי שהעכיר על כל הטיול שלנו ולא הצלחנו לשחרר אותו מהזכרון כל השהות שם.
        אז, אין ברירה אלא לחזור אליה ולעשות תיקון….

        אהבתי

      2. Hagar הגיב:

        רציתי לכתוב לך שזה נורא תלוי גם בפרטנר שלך במנהטן, המלצה שלי זה עם אמא בתנאי שהיא מבינה עניין או עם אחות או חברה טובה או ידיד גיי חחחח

        אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.