הרומן שלי עם אמריקאי

אתמול אני ושותפה שלי הלכנו לראות את הסרט "מג'יק מייק xxl".
כן, שילמנו כרטיס כדי לצפות בסרט על חמישה גברים שמתפשטים ורוקדים (באופן די מרשים הייתי אומרת) לצלילי מוזיקת ראפ. הסרט הזה הוא טראש אמריקאי אמתי בדיוק כמו שאמריקה יודעת ומסוגלת להציע. מאידך, יש רגע אחד בסרט שאחד החשפנים אומר לאחד אחר "אתה קולט, כל ערב מגיעות לראות מאות נשים,כי הגבר שיש להם לא באמת מקשיב להן. אנחנו רק שואלים מה הן רוצות ובאיזשהו מקום מגשימים זאת עבורן, אנחנו סוג של הילרים (מטפלים)".

כשיצאנו מהסרט, מקפצות ומלאות באנרגיה מגניבה, כי הסרט מכניס למוד מסיבתי, אמרתי לשותפה שלי שאם רק הגברים היו יודעים או לחילופין מקשיבים, כמה זה פשוט לשבות את ליבנו החיים של כולנו היו פשוטים יותר.

מה שמביא אותי לספר לכם על מיסטר טי (שמו שמור במערכת, ואם קארי ברדשואו יכולה לומר מיסטר ביג, אני יכולה להגיד מיסטר טי). אחרי כמה שנים של חיי רווקות הוללים, הגעתי לשלב בחיים שאני רוצה למצוא שותף לחיים. אך אם להיות כנה, רצונות לחוד ומעשים לחוד, העבר ומערכות יחסים קודמות עשו את שלהם, היה לי קשה לחזור למשחק, במיוחד למשחק העכשווי כשהמגרש המרכזי הוא טינדר (אפליקציית הכרויות).

ארז, חבר טוב שלי, הסביר לי שטינדר מאפשר לנו בעולם בו אנחנו חיים כיום להכיר אנשים שסביר להניח שלא נכיר בדרך אחרת. התווכחתי איתו, אמרתי לו שטינדר זה לא רציני והוא התעקש. החלטתי להוכיח אותו על טעותו ונכנסתי לטינדר (אחרי שמחקתי את זה לפחות 5 פעמים), אך הפעם עם התחייבות מצידי לתת לזה הזדמנות אמיתית וכך היה.

את מיסטר טי הכרתי בטינדר תוך כמה ימים, לאחר סדרת הודעות והחלפת טלפונים נקבע דייט.
כמה זמן לא יצאתי לדייט, שלא לדבר על דייט על טהרת האנגלית, עם אמריקאי. האימה!
מאז שנחתתי פה אמרו לי שאמריקאים משעממים, שאין להם מסורת, שאם אני רוצה שיהיו לי ילדים נורמלים אז כדי לי למצוא ישראלי. אמרו לי שהם לא מבינים באוכל ושהם לא חמים, ולא פתוחים. שעולם התוכן שלהם מסתכם בפוטבול וקרדישיאן. הראש לי היה מלא בדעות קדומות ושטויות עוד לפני שיצאתי עם מיסטר טי, לבחור לא היה סיכוי, אולי היה אבל קלוש.

קבעתי איתו לקפה אחה"צ כדי להוריד את לחץ "הדייט הראשון". הזמנו קפה וגם קצת מטעמים מתוקים. מיסטר טי שיתף אותי שלפני חצי שנה הוא חזר מטיול ארוך במזרח התיכון, כן הוא היה גם בישראל. השיחה קלחה, הזמן עבר, סיימנו כבר שני קפה והוא הציע שנלך לטייל ברגל, המשכנו ועצרנו לאוכל איטלקי ושתינו יין. אחרי כמה שעות הוא הקפיץ אותי הבייתה, פתח את הדלת של הרכב ושאל אותי אם הוא יכול לנשק אותי. הסכמתי. "היה לי ערב מדהים, אני רוצה לראות אותך שוב" הוא אמר, ואני הסמקתי.

והרי לכם דייט ראשון מהסרטים. אבל הוא לא היה מהסרטים הוא היה מציאותי לחלוטין. מאותו רגע ואילך מיסטר טי עשה את כל מה שכתוב בספר חוקי החיזור, הוא סימס, הוא התקשר והוא קבע דייט שני ושלישי ואת זה שאחריו. הוא לקח על עצמו להראות לי את אטלנטה שלא הכרתי, אכלנו אוכל משובח, אכלנו ג'אנק פוד, הוא לימד אותי לאכול עוף מטוגן עם וופל, ראינו אינדיאנה ג'ונס, צחקנו, דיברנו, הוא היה אצלי בליל הסדר (והוקסם טוטאלית מהמסורת היהודית), ביקשתי ממנו לתקן אותי באנגלית ולימדתי אותו כמה מילים בסיסיות בעברית, כמו "את יפה".

מיסטר טי היה הג'נטלמן המושלם, כזה שפותח את הדלת בכל מקום שאנחנו נכנסים ויוצאים, מודה שבהתחלה היה לי מוזר אבל התרגלתי מאוד מהר. הוא היה איש שיחה, כזה שיש לו ידע והבנה בהכל, מה שהפך אתו לסקסי יותר מהיותו חתיך על. הוא היה המאהב האולטימטיבי, הוא התעניין, שאל והקשיב, חיבק, והעמיד אותי במקום שהיה צריך. יותר מהכל, הוא גרם לי להרגיש יפה.

הכי יפה בעולם.

הרומן ביני לבין מיסטר טי נמשך שלושה חודשים. מנסיון עבר שלי ושל אחרים, שלושה חודשים זה זמן מספק שמאפשר לדעת לאן ממשיכים, אם בכלל. כשעוד היה לנו טעם טוב בפה, אני ומיסטר טי סיימנו.

מיסטר טי היה הרומן הראשון שהיה לי מזה שנים והאמריקאי הראשון שיצאתי איתו. הוא החזיר לי את ההרגשה ההיא ששכחתי ממנה, הפרפרים בבטן. הוא הזכיר לי שנשארו עוד גברים טובים פנויים רק צריך למצוא אותם, ויותר מהכל הוא הוכיח לי את מה שאני אומרת כבר שנים, כשגבר רוצה הוא עושה, ואם הוא רוצה גם את הירח הוא יביא לי.

מיסטר טי שאל אותי בשבועות הראשונים אם אני אכתוב עליו בבלוג שלי וחייכתי.
רציתי שמיסטר טי יהיה רק שלי ולא הייתי מוכנה לחלוק אותו עדיין עם אף אחד, עכשיו הרגשתי שאני מסוגלת. זה היה חודש לא פשוט, מאז שנפרדו דרכינו. צחקתי על זה, שלוקח לנו זמן להתרגל לישון עם מישהו ואז כשהוא לא נמצא לוקח לנו זמן להתרגל לישון בלעדיו.

עם עבודה עצמית מרובה, מדיטציות ואתגר אפיה (טיזר לפוסט הבא), חברים וחברות (כן, גם את שירן בס, וזאת פעם אחרונה שאת מאיימת עליי), אני יכולה לספר עליו בלי להזיל דמעה ולכתוב לו
שלא יכולתי לבקש סיומת טובה יותר לשנה הראשונה שלי באטלנטה, ג'ורג'יה, ארצות הברית.

מחכה לבאות,
נשתמע,
אני