לגעת בכוכבים

ב

מה אני אגיד לכם, זה לא פשוט לכתוב בלוג.

יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה לכתוב עליהם אבל לפעמים המילים לא מתחברות או כמו שאמנים מייוסרים אוהבים לומר "אין מוזה". זה כבר כמה שבועות. חשבתי שאחרי הביקור בעיר נאשוויל, אחרי שאני אראה את בירת הקאנטרי של ארה"ב, המוזה תכה בי בחוזקה. היא לא. המוזר הוא שדווקא בשבועות הללו, קרו כל כך הרבה דברים, שאם הייתה לי מוזה, סביר להניח שהייתם קוראים פוסט שלי כל כמה שעות, אולי זאת הסיבה שלא הצלחתי לכתוב, כי הראש שלי היה מלא בחומרי כתיבה ולא ידעתי מאיפה להתחיל. אז כדי לטפל בבעיה, החלטתי לכתוב על חוסר המוזה, כדי לקבל מוזה. נשמע הגיוני.

אז מה היה לנו בשבועות הללו שלא הייתה לי מוזה?
במהלך חודש פברואר, התקיים באטלנטה פסטיבל הסרטים היהודי, במהלכו הוקרנו 12 סרטים ישראלים, ביניהם "גט" ו-"אפס ביחסי אנוש", שהיו סולד אווט בשניה וחצי מרגע פתיחת הקופות. יצא לי לראות שני סרטים האחד דוקומנטרי והשני "ערבים רוקדים" שאני ממליצה לצפות בו, סרט קטן שמשאיר אותך עם חומר למחשבה, לפחות ככה הוא השאיר אותי ובסיומו יצא לנו לראות ולשמוע את הבימאי ערן ריקליס, מספר על תהליך עשיית הסרט. היה כל כך כייף לצפות בסרט ישראלי באטלנטה, עוד נקודת זכות שהעיר הזאת מקבלת אצלי. ממשיכה לפנק אותי בכל הזדמנות.

במהלך הפסטיבל, נערכו המון אירועים והשקות הקשורות לפסטיבל, יצא לי להגיע לאחד מהם, בינינו, אני מקווה יום אחד לפגוש את הבנאדם שהיה אחראי על האירוע הזה ולהגיד לו שרמת ההפקה של הקוקטייל הייתה בינונית-מינוס, הדבר היחיד שהציל את הקוקטייל היה סט של כמה וכמה אולפנים שגרמו לאנשים להתבדח ולשכוח מזה שהבדיחה על חשבונם. גם אני הצטרפתי לבדיחה, והנה לכם תמונה מסט הצילומים הדמיוני של Tonight Show בתפקיד המנחה, רועי שושן, האיש והאגדה, נו מה.

IMG_20150208_013603

למי שלא ידע, בג'ורגיה יש תעשיית סרטים שמתפתחת וגדלה, שני הסימנים המובהקים לכך שתי הסדרות המצליחות The Walking Dead ו-Vampire Diaries שמצולמות פה כבר כמה שנים. כוכבי הסדרות חיים פה בינינו, כמוני, ויצא ככה שאני נתקלת בהם כל הזמן, שזה הזיה בפני עצמה.
הפעם הראשונה הייתה ביומולדת שלי, ישבנו על הבר, אני ושותפה שלי באחת המסעדות הכי מפורסמות בעיר, Empire State South, והבחנתי בבחור, הוא היה מוכר, אמרתי לשותפה שלי:
Maddie, I know him, he is famous
שותפה שלי אמרה לי ששתיתי יותר מידי ואני הוזה. לא וויתרתי, שאלתי את הברמנית, היא אישרה
Ohh, yehh, he is from Vampire Diaries cast, they are coming here all the time

נחנקתי. סטפן ודיימון סלבטור יושבים פה כל הזמן, מה?! יומיים אחרי זה, בעודי מחכה למשקה על הבר בקלרמונט לאונג' עומד מאחורי עוד שחקן מהסדרה. קפאתי. הברמנית מדברת אליי ואני לא עונה, מחשבותיי נודדות למחוזות בהם אני רואה את עצמי מבלה איתם בבר כאחת מהחבורה, הם מתלהבים שאני ישראלית שחיה באטלנטה ומזמינים אותי לקליקה שלהם. הבירה שנשפכה עליי העירה אותי מהחלום שהייתי בו לכמה שניות. מותר לבחורה לחלום, ומנסיון שלי יש חלומות שמתגשמים.

הזמן עבר, התכוננתי לנסיעה לנאשוויל, שבוע לפני הטיסה, קיבלתי הודעה, "הגר, שלום ואני מגיעים לאטלנטה שבוע הבא, אני בונה על רועי ועלייך לדאוג לנו, תזמיני מקום במסעדה ההיא ליד הבית שלך, וניפגש". כעבור שבוע, שעות ספורות לפני הטיסה שלי , מצאנו את עצמנו, רועי ואני מארחים את שלום אסייג באטלנטה ומראים לו את נפלאות העיר.

IMG_20150221_073309

זוכרים את החלום ההוא עם חבורת הערפדים, אני קרובה למימושו יותר ממה שאתם חושבים. בין בדיחה פה וצחוק שם עם שלום אסייג, הבחנתי בזווית העין בדור הצעיר של שחקני Vampire Diaries, לא התרגשתי. עד שראיתי אותו, את השחקן הבריטי, אחד השחקנים המושלמים בסדרה הזאת. רצתי לרועי, "רועי, אני מתה, חברי Vampire Diaries פה, הם ממש מפורסמים, אף אחד לא יאמין לי שפגשתי אותם". רועי צחק, "תגידי לו שאת מישראל ואני אצלם". אין מצב. אני לא גרופית. אני בשנות השלושים לחיי, אני לא ילדה בת 16 שרואה את ברנדון מבוורלי הילס וקורעת את החולצה.

על מי אני עובדת, אני כן.

IMG_20150221_072446

התנצלתי בפניו שאני מתנהגת כמו ילדה, והוא אמר לי שהוא לא ידע שבישראל הסדרה כל כך מצליחה, ושאני לא צריכה להתרגש, כי הם גרים בעיר, והם בני אדם כמו כולם, ואם ייצא לי אני יכולה להצטרף אליהם לדרינק ועשה איתי לחיים. חיי לא יהיו אותם חיים אחרי זה. מה עוד בחורה צריכה לבקש?!

אחרי כמה שעות, נחתתי בנאשוויל.
מה שיש לי לספר על העיר הזאת, לא יכול להסתיים בפסקה. ברגע שהמזג אויר יתחמם, השלג יימס בהרים, אני נוסעת לוויקנד בנאשוויל, כי זה רק חמש שעות נסיעה מאטלנטה. העיר עצמה, אין בה כלום. יש רחוב אחד, ברודוואי, שאם הולכים עליו בלי להיכנס לבר, מסיימים אותו בעשר דקות. אבל הרחוב הזה, הוא עולם ומלואו. הם שרים מעשר בבוקר ועד לפנות בוקר שאחרי, אני חושבת ששם זאת הייתה הפעם הראשונה שהרגשתי שאני נמצאת בתוך סט של סרט אמריקאי. אני נמצאת בדרום, אני מכירה את המבטא הדרומי, אבל את המבטא שלהם אי אפשר להבין את אתם לא מקומיים. הם מצחיקים, הם נראים כמו דמויות מסרטים, הם בעיקר יפים ויפות. כובע, מגפי בוקרים, בירה ביד וזהו את אחת משלהם. רחוב של עשר דקות מלא בהיסטוריה של שנים. לכל בר שנכנסים יש סיפור, דולי פארטון, ג'וני קאש, אלביס, ועוד רבים וטובים. עברתי בין הברים, וחשבתי לעצמי שיש מצב שאני צופה בכוכב האמריקאי הבא. מסביב לרחוב יש מספר מוזיאונים והיכל תהילה. אם אתם פה בארה"ב ואתם מתכננים לבקר, אז קחו בחשבון שבסופ"ש מפוצץ שם עד אפס מקום, זאת עיר של מסיבות רווקים/רווקות, באמצע סופ"ש עדיף ועדיין כייף. אם תרצו שאכתוב על העיר פוסט שלם, עם המלצות על ברים ומסעדות, תעדכנו.

IMG_20150222_144633

IMG_20150222_142730

חלף לו חודש. מרץ הגיע. השליחים של מדינת ישראל, הלכנו להצביע בבחירות בחמישי למרץ. הרגשה מוזרה. כי כשאתם בארץ ציינתם את פורים והוצאתם לי את העיניים עם הפסטיבל קרחנה שלכם אני הייתי צריכה לחשוב על בחירות. זה החג שאני הכי אוהבת, בין כל חגי ישראל, ואם אני אוכל להגיע לארץ בחג הזה בשנים הבאות, זה מה שאני אעשה. לאות הזדהות, וכמובן כדי לתת לעצמי הרגשה של בית, הלכתי על כל הקופה, התחפשתי לקפטן אמריקה. תודו שזה מצחיק, ישראלית באמריקה שהתחפשה לקפטן אמריקה, אחת מדמויות הקומיקס הכי פטריוטיות פה. אני מודה שלא שיערתי לעצמי שזאת תהייה הצלחה גדולה, אבל זאת הייתה, לכמה שעות, במסיבת תחפושות שרועי (איך לא) אירגן לנו, הרגשתי כוכבת גדולה, הרבה ביקשו להצטלם איתי, בנות באו ללחוץ לי את הנייד והבנים רצו לרקוד איתי. החג הזה, פורים, קסם.

IMG_20150308_031659

אני אסיים את הפוסט הזה עם עוד כוכב אחד.
ביום שני האחרון, רועי לקח אותנו למשחק נוסף של ההוקס, אך הפעם זה היה אירוע יוצא דופן, עמרי כספי הגיע לשחק עם הקבוצה המתחרה. ישבנו ביציע, כשהוא עלה למגרש הנפנו את דגל ישראל וצעקנו חזק, בתקווה שהוא שומע. אחרי המשחק קיבלנו צמיד, וירדנו לפרקט. זה כנראה הכי קרוב שאגיע לפרקט, כי כרטיס למשחק כזה קרוב, זה קצת יקר (קצת).

IMG_20150310_073140

IMG_20150310_072819

חיכינו שהוא ייצא מהחדר הלבשה, והוא בא. אני לא מעריצה גדולה, באמת שלא, כבר שיתפתי אתכם שכדורסל זה לא הכי הכי אצלי, למרות זאת, הוא הישראלי הכי מפורסם בליגת הכדורסל הכי מפורסמת בעולם. גם לא תכננתי להצטלם איתו, כי הרבה יותר עניין אותי שאני על הפרקט עצמו, אבל תודות לחבר, שהביך אותי שניה לפני שנלקחה התמונה, יצאה לי תמונה של מעריצה מושבעת.

IMG_20150309_224631

מסתבר שהייתי צריכה לחצות אוקיינוס כדי לגעת בכוכבים.

וכל זה בלי מוזה,

אז עד לפעם הבאה,

נשתמע,

אני.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.