מכירים את זה שאנחנו, הישראלים, נוסעים לחו"ל בתקופת חגים יהודים או מועד שהוא מיוחד עבורנו כמו יום הזיכרון או יום העצמאות וקיים בנו החשש ש"לא נרגיש חג"? החשש הזה, נמצא שם, גם אם אנחנו לא ממש מחוברים למסורת או לתרבות, על אחת כמה וכמה כשאתה גר בארץ אחרת, לפחות מבחינתי. קצת אחרי סוכות עמוד העדכונים בפייסבוק שלי החל להריח כמו טיגון בשמן עמוק , בין אם זה סופגניות או לביבות, תהיתי אם אכן ארגיש פה חנוכה, או שאאלץ להסתפק בדונאט מדאנקן דונאטס ואקרא לזה סופגנייה, בעל כרוחי. ובכן, חברים, התבדיתי.
אני חושבת שמאז גן חובה, ממסיבת חנוכה, כששמו לי כתר של נר על הראש ושרתי "באנו חושך לגרש" לא הרגשתי את חג החנוכה כמו פה. תהיתי בשאלה הזאת כבר בפוסטים הקודמים, מדוע זה כזה ביג דיל פה, אפילו בארץ זה לא ככה. אם בארץ יש בדיחות על אבקת סוכר על סופגניה, ויש פחד להעלות מידה או שניים במכנסיים, ויש בעיקר מופעים לילדים, כי צריך להעסיק את הילדים שבחופש, פה זה נראה כאילו הם איבדו את זה לגמרי. הם לא באמת מבינים את משמעות החג, גם לא היהודים שביניהם, לפחות אלו שדיברתי איתם, הם רק יודעים שיש חג שמדליקים בו Menorah ומסובבים סביבון, אבל אני מודה, שאחרי חודש של "הנוכה", אין לי תשובה חד משמעית לתופעה. תהיתי אם זו הנחמדות שלהם לנסות לקבל את האחר, אולי, החשש שמא החג היהודי יגנוב את ההצגה של החג הכי חשוב שלהם, והמסקנה היחידה שהגעתי אליה, היא שבתוך כל ההולידיי ספיריט, "הנוכה" הוא פשוט עוד סיבה למסיבה, ולעשיית כסף.
לפני שבועיים, פורסם בקבוצת הרילוקשיין וידיאו של בובת רבי מקפצת ושרה "הבה נגילה", שנמכרת פה באחת הרשתות, כתגובה לפוסט העלו עוד ישראלים עוד תמונות של מוצרים בעלי צביון יהודי-דתי מובהק, הראיתי את החומרים התיעודיים לשותפה שלי והיא חייכה בהסכמה ושאלה
By the way Hagar,Do you know The Mench on a bench
אני מסתכלת עליה. דממה. תוהה לעצמי, אולי זה ספר ביידיש. היא ממשיכה
Ok, so you know The Elf on the shelf
אני משפילה מבט ועונה בשלילה,והיא מסבירה, כידוע לכולנו בחג המולד הילדים מקבלים מתנות מסנתה קלאוס, אבל איך סנתה יידע מה הילד רוצה? לסנתה יש עוזרים, שדונים, ובאנגלית Elfs. כמה ימים לאחר חג ההודיה, מקבלים הילדים בובת Elf שנועדה לשבת על מדף ולצפות בילד ובהתנהגותו הטובה ויום לפני חג המולד היא מדווחת לסנתה רשמים. רעיון חמוד.
עד כאן הכל ברור. אממה, מה יעשו הילדים היהודים? רחמנא לצלן, חסר להם חגים בחיים, ועכשיו יש להם רק 8 נרות להדליק, סביבונים לסובב ולאכול לביבות וסופגניות. מסכנים.
אל דאגה, The Mensch on a Bench, נכנס לתמונה. תודו שהשם גאוני. בעודי כותבת שורות אלו אני עדיין מתקשה להאמין, בדיוק כמוכם (ולא מפסיקה לצחוק). עשיתי גוגל, זאת לא בדיחה. לבחורצ'יק- בובת מאנצ', יש אתר אינטרנט, עמוד פייסבוק ואפילו אינסטגרם, בו הוא מתועד ברגעים מביכים, כמו טבילה בבריכת מרשמלו, מתחכך עם מפורסמים כמו מיקי מאוס (כל זה עם טלית על הצוואר), וכמובן חולק רגע בלתי נשכח עם אחיו החורג, Elf. לא מאמינים לי? בבקשה
תגלית בובת המאנצ' על הספסל התרחשה לפני שבועיים, חשבתי שזה השיא, אבל, הם בשבילי כמו חומר ביד היוצר, יש רגעים שאני חושבת לעצמי שהם יודעים שיש לי בלוג, והם מייצרים חומרים, רק כדי שיהיה לי מה לכתוב. השבוע העליתי לעמוד הפייסבוק שלי סרטון לחנוכה שנעשה פה בארה"ב. שישה גברים, אמריקאים- יהודים-דתיים, החליטו לעשות גרסת חנוכה לשיר Shake it off של טיילור סוויפט. אם להיות כנה, אחרי צפייה בסרטון אין לי צורך להסביר לאבא שלי למה בחור אמריקאי- יהודי זה קצת בעייתי מבחינתי.
אתמול בערב, ממש לפני סגירת החומרים לפוסט של השבוע, נגלה לעייני המראה הבא, ולא יכולתי לא להכניס אותו לפוסט הנוכחי, תחושת שליחות תפסה בי, הרגשתי צורך עז להפיץ את הבשורה.
מסתבר שיש עט שכל אמא יהודיה צריכה. זה הזכיר לי את המערכון של אלן דג'נרס לפני כמה שבועות אחרי שחברת עטים ביקשה ממנה לקדם עט המיועד לנשים. כנראה שהחברה של העט לאמא היהודיה לא צפו בקטע, אחרת הם היו מפסיקים ייצור במיידי. חפשו ביוטיוב Ellen- Pen for her, היא עושה שם את העבודה, גם מצחיקה אבל ללא ספק משאירה המון חומר למחשבה.
אני קיבלתי ל"הנוכה" הפתעה קטנה מהשותפה, יצא לי להדליק נר בחנוכיה, ואפילו הכנתי ספינג' (תוכלו לראות פה למעלה מצד שמאל, הוכחות חותכות).
יום רביעי נר שמיני של חנוכה וערב חג המולד. אנחנו היהודים לא יכולים להניח להם לנפשם. הישארו מחוברים, שבוע הבא תקבלו עדכונים חמים מארוחת חג מולד אמיתית, כל החבילה.
חג אורים שמח
נשיקות
אני